רמב"ם על משנה דמאי ב:ג

1חבר נקרא תלמיד חכם וכן יקראו לתלמידי חכמים חברים ואולי נקראו בזה השם כי חברתם זה לזה חברה נאמנה כי היא חברה לשם שמים: ומה שאמר בכאן להיות חבר ר"ל שיהיה נאמן על הטומאה ועל הטהרה ואמרי' בגמרא בכורות (פ"ד דף ל:) הבא לקבל עליו דברי חברות צריך לקבל בפני שלשה חברים [*[קודם מעשר ראשון הוא עובר בלא תעשה ואינו יכול להתוודות וזה מותר בדמאי כצ"ל תוי"ט]:] ותלמיד חכם אינו צריך בפני שלשה ולא עוד אלא שאחרים מקבלים לפניו ויעמוד שלשים יום כדי שנבחנהו תמיד ואז יהיה נאמן על טהרת משקין וכסותו כמו שיהיה נאמן תלמיד חכם. ואמר כי הוא לא ימכור לע"ה לא פירות לחים ולא פירות יבשים שהרי הוא גורם להם טומאה מפני שפירות ע"ה בחזקת טמאים כמו שיתבאר במקומות מן המשנה וזה סובר אסור לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל:

2ואינו לוקח ממנו דבר לח. מפני שהוא בחזקת טמא ולוקח ממנו כל דבר יבש כי האוכלין לא יטמאו אלא אחר הכשר בא' מז' המשקים כמו שיתבאר במקום אחר והוא מה שאמר הכתוב (ויקרא י״א:ל״ח) וכי יותן מים על זרע והעיקר שיש אצלנו שנאמן ע"ה לומר פירות אלו לא הוכשרו ובשביל זה הותר לקנות מהם הדבר היבש:

3ולא מארחו בכסותו. כדי שלא יטמא בה כמו שיתבאר בחגיגה. ואסור לנו לרעות המקנה בא"י מפני שישתלחו על השדות לרעות והוא גזל ועל כן רועי בהמה דקה אצלנו פסולין לעדות כמו שיתבאר במקומו. וענין פרוץ בנדרים מרבה בשבועות ואפי' נשבע באמת כי ברוב השבועות אי אפשר שלא יחלל ואין הלכה כר' יהודה: