רמב"ם על משנה נדרים א:ד
רמב"ם על משנה נדרים · Rambam on Mishnah Nedarim 1:4
Open in the reader →1האומר קרבן עולה מנחה חטאת תודה כו': האומר לחבירו קונם פי מדבר עמך ידי עושה כו': ר"ל ג"כ בזה הדבר כשאמר לו קרבן שאיני אוכל לך עולה שאיני אוכל לך וכו' שהוא אוסר אם יאכל לו שום דבר לפי ששיעור זה הדיבור ופירושו שכל דבר שאוכל לך עשיתי אותו על עצמי כמו עולה או כמו חטאת או שלמים או תודה ור' יהודה אומר אינו אסור עליו שיאכל עמו לפי ששיעור זה הלשון ופירושו שהוא נשבע בחיי הקרבן או בחיי התודה אם אוכל לך שום דבר ואין זה נדר: וכמו כן כשאמר קרבן כקרבן הקרבן שאוכל לך ענין זה הוא שוה כאילו אמר לו קרבן שאוכל לך או אמר לו כקרבן שאוכל לך ואסר עליו לפי שפי' זה כל שאוכל לך הרי הוא עלי כקרבן. אבל אם אמר לא קרבן לא אוכל לך לא אסר עליו האכילה לפי שפירוש זה הדבר בשביל הקרבן לא אוכל לך שום דבר ואין זה נדר ור' מאיר אומר שפירוש לא קרבן ג"כ שלא יהיה קרבן הדבר שלא אוכל לך אבל הדבר שאוכל לך לקרבן יהיה לפיכך לא אוכל לך אסור. והעיקר אצלנו שהנדרים אין חלין אלא על דבר שיש בו ממש וכבר ידעת שקונם מכנויי קרבן: ואם אמר קונם שאיני מדבר עמך או שאיני עושה עמך או שאיני מהלך עמך אינו אסור עליו זה לפי שהדבור ועיקר המלאכה שעושה בידיו אינו גוף שיעשהו כקרבן אבל אם אמר יאסר פי לדבורו וידי למעשהו ורגלי להלוכו אז יחול עליהן הנדר ולכך דקדק בזאת המשנה באמרו פי מדבר עמך ולא אמר שאיני מדבר עמך או שאיני עושה עמך ודע שאם אמר לכשאדבר עמך או אלך עמך או מכיוצא בזה מדברים שאין בהם ממש הרי עלי קרבן הרי הוא מחויב קרבן כשידבר עמו ולא נאמר על זה נדרים אין חלין אלא על דבר שיש בהם ממש שזה הולך בדרך השבועה אבל הנדרים שרמז עליהם הוא שיאסר עצם הפעולה או שיעשה איזה דבר שיהיה כמו קרבן זהו שלא יחול אלא על דבר שיש בו ממש אבל מי שאומר כל זמן שיהיה זה או אעשה זה הדבר הרי עלי קרבן מאיזה מין שיהיה זה הוא מחויב בדיבורו לפי שהוא מין ממיני השבועה ודע זה והבינהו היטב לפי שהוא מן המקומות המעטים בתכלית הטעות ואין הלכה כרבי יהודה ולא כר"מ: