רמב"ם על משנה זבים א:ו
רמב"ם על משנה זבים · Rambam on Mishnah Zavim 1:6
Open in the reader →1ההלכה הזאת מבוארת מאד אחר ידיעת ב' העיקרים האחת שהזב כשראה קצת ראיה בסוף היום וקצתה בלילה בתחלה יחשבו לו ב' ראיות לפי שנתחלקה הראייה בב' ימים ואפילו אם היו זמניהן שני רגעים מן הזמן רגע בסוף היום ורגע מתחילת הלילה והעיקר השני כי בין השמשות הוא ספק אם הוא מסוף היום או מתחלת הלילה ועל כן ידינו בו לחומרא ולשון התוספתא (פ"א) מודה רבי יוסי בראייה אחת בין השמשות שאע"פ שאין בה כדי טבילה וסיפוג שיש בה ב' ראיות מפני שב' ימים חולקים ואמרו עוד בתוספתא בין השמשות מן היום ומן הלילה ספק כולו מן היום ספק כולו מן הלילה מטילין אותו לחומרא לשני ימים ואמרו עוד בש"ס (מגילה ח.) למאי הלכתא לראיות רצה לומר שנחשוב ראיית בין השמשות בספק שתי ראיות ומה שחייב שיהיה הרואה ב' ימים בין השמשות ספק לטומאה ולקרבן הוא מה שאספר לך כי אם ראה בין השמשות של ע"ש ובין השמשות של שבת והדבר בין השמשות ספק כמו שביארנו והרי יתכן שהיתה הראייה הראשונה ביום ו' והשניה בליל ראשון והוא טהור לפי שיש הפסקה בין ב' ראיות יום שלם והוא יום שבת ויתכן עוד כי הראשונה היתה קצתה ביום הו' וקצתה ליל שבת וכן השניה היתה קצתה ביום השבת וקצתה ליל א' ויהיה לו ד' ראיות רצופו' ויהיה חייב בקרבן וכבר נתבאר איך הוא ספק לטומאה וספק לקרבן ועל כן מביא קרבן ואינו נאכל כמו שביארנו במקומו בקדשים: