רמב"ן על שמות כא:כד

1עַיִן תַּחַת עַיִן הַיָּדוּעַ בְּקַבָּלַת רַבּוֹתֵינוּ שֶׁהוּא מָמוֹן (מכילתא כאן, ב"ק פד.), וְיָבֹא כַּלָּשׁוֹן הַזֶּה בְּתַשְׁלוּמִין "וּמַכֵּה נֶפֶשׁ בְּהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ" (ויקרא כד יח). וְאָמַר ר"א (אבן עזרא על שמות כ"א:כ"ד) כִּי כַּוָּנַת הַכָּתוּב לוֹמַר שֶׁהוּא חַיָּב בְּכָךְ אִם לֹא יִתֵּן כָּפְרוֹ. וְהַכָּתוּב אוֹסֵר עָלֵינוּ שֶׁלֹּא נִקַּח כֹפֶר לְנֶפֶשׁ רֹצֵחַ אֲשֶׁר הוּא רָשָׁע לָמוּת (במדבר לה לא), אֲבָל נִקַּח כֹּפֶר בְּמִי שֶׁהוּא רָשָׁע לִכְרוֹת אֵבָר מֵאֵיבָרָיו. וְלָכֵן לֹא נִכְרֹת אוֹתוֹ לְעוֹלָם, אֲבָל יְשַׁלֵּם כְּדֵי דָּמָיו. וְאִם אֵין לוֹ יִהְיֶה דָּמָיו עָלָיו חוֹב עַד שֶׁתַּשִּׂיג יָדוֹ וְנִגְאָל. וְהָרְאָיָה לְדִבְרֵי חֲכָמִים מַה שֶׁאָמַר לְמַעְלָה (שמות כ"א:י"ט) רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן וְרַפֹּא יְרַפֵּא , וְאִם נַעֲשֶׂה בָּאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת רֵעֵהוּ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה בּוֹ, מַה יְשַׁלֵּם אַחֲרֵי כֵן, וְהוּא גַּם הוּא צָרִיךְ שֶׁבֶת וְרִפּוּי. וְאֵין טַעֲנָה מִפְּנֵי הַמִּתְרַפֵּא מְהֵרָה, כִּי אֵין זֶה פְּשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא. אֲבָל הַכָּתוּב יְדַבֵּר בְּכָל אָדָם. וְגַם אִם נִתְרַפֵּא יוֹתֵר מַהֵר, כְּבָר לָקַחְנוּ נִקְמָתוֹ מִמֶּנּוּ כִּי עָשִׂינוּ לוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה בְּשָׁוֶה: וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט אֵין הַצָּלָה מִזֹּאת הַשְּׁאֵלָה, לְבַד אִם יֹאמְרוּ כִּי הַמַּכֶּה אֲשֶׁר יִתֵּן מוּם בַּעֲמִיתוֹ (ויקרא כד יט) וְהוּא מוּם קָבוּעַ שֶׁיִּשָּׁאֵר בּוֹ, כְּגוֹן עַיִן יָד וָרֶגֶל וּכְוִיָּה שֶׁיִּשָּׁאֵר מִמֶּנָּה הָרֹשֶׁם לְעוֹלָם, אָז נַעֲשֶׂה כְּמוֹתָהּ בְּגוּפוֹ, וְהוּא מַה שֶׁאָמַר (שם כ) "כַּאֲשֶׁר יִתֵּן מוּם בָּאָדָם כֵּן יִנָּתֶן בּוֹ", וְאֵין בָּזֶה תַּשְׁלוּמֵי שֶׁבֶת וְרִפּוּי כְּלָל, אֲבָל אֲשֶׁר יַכֶּה אוֹתוֹ בְּאֶבֶן אוֹ בְּאֶגְרוֹף עַל בְּגָדָיו וְנָפַל לְמִשְׁכָּב וְנִתְרַפֵּא רְפוּאָה שְׁלֵמָה וְלֹא נִשְׁאַר בְּגוּפוֹ מוּם, בָּזֶה אָמַר (שמות כ"א:י"ט) רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן וְרַפֹּא יְרַפֵּא . וְהִנֵּה הַכָּתוּב שֶׁהִזְכִּיר כְּוִיָּה וּפֶצַע וְחַבּוּרָה, כְּפִי מַשְׁמָעוֹ כָּל הַנְּזָקִים הָאֵלּוּ בַּכְּלָל הַזֶּה, וְהַפֶּצַע וְהַחַבּוּרָה יִתְרַפְּאוּ לְגַמְרֵי. וּמַה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב שָׁם (ויקרא כד יט) "וְאִישׁ כִּי יִתֵּן מוּם בַּעֲמִיתוֹ", רָצָה לִכְלֹל כָּל הַמַּכּוֹת, שֶׁלֹּא הֶאֱרִיךְ שָׁם לְהַזְכִּיר פֶּצַע וְחַבּוּרָה וּכְוִיָּה, וְאָמַר מוּם, כִּי כָּל מַכֶּה יַעֲשֶׂה מוּם לִשְׁעָתוֹ, וַאֲפִלּוּ הַמִּתְרַפֵּא נִקְרָא מוּם, כְּאָמְרֵנוּ מוּם עוֹבֵר (בכורות לז:). וְהַתּוֹרָה קָרְאָה גָרָב אוֹ יַלֶּפֶת אוֹ מְרוֹחַ אָשֶׁךְ מוּם (ויקרא כא כ), וְכֻלָּם עוֹבְרִים וּמִתְרַפְּאִים. וְכָתוּב "יְלָדִים אֲשֶׁר אֵין בָּהֶם כָּל מוּם" (דניאל א ד). וְהַכְּלָל כִּי הַקַּבָּלָה בְּכָל מָקוֹם אֱמֶת: