רמב"ן על שמות כב:יז

1מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה אָמַר לְמַעְלָה בְּכָל חַיָּבֵי מִיתוֹת "מוֹת יוּמָת" (לעיל יד טז, כא יב), וְהַטַּעַם שֶׁהוּא חַיָּב מִיתָה, וּמִצְוַת עֲשֵׂה עָלֵינוּ לְהָמִית אוֹתוֹ מִמַּה שֶׁנֶּאֱמַר "וּבִעַרְתָּ הָרַע מִקִּרְבֶּךָ" (דברים יז ז), אוֹ מִזֶּה בְּעַצְמוֹ שֶׁיְּצַוֶּה יוּמָת, אֲבָל בְּכָאן לֹא אָמַר מְכַשֵּׁפָה מוֹת תָּמוּת, כִּי הֶחְמִיר בָּהּ לְהַזְהִיר אוֹתָנוּ בְּלָאו שֶׁלֹּא נְחַיֶּה אוֹתָהּ. וְהַטַּעַם, מִפְּנֵי שֶׁהִיא טְמֵאַת הַשֵּׁם רַבַּת הַמְּהוּמָה וְהַשּׁוֹטִים נִפְתִּים אַחֲרֶיהָ, הֶחְמִיר בָּהּ בְּלָאו, וְכֵן בְּכָל מְרֻבֵּי הַתַּקָּלָה, כְּגוֹן שֶׁאָמַר בְּמֵסִית "וְלֹא תַחְמֹל וְלֹא תְכַסֶּה עָלָיו" (שם יג ט), וְאָמַר בְּרוֹצֵחַ "וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר לְנֶפֶשׁ רֹצֵחַ אֲשֶׁר הוּא רָשָׁע לָמוּת" (במדבר לה לא):