רמב"ן על שמות ל:לג

1עַל זָר שֶׁאֵינוֹ צֹרֶךְ כְּהֻנָּה וּמַלְכוּת. לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על שמות ל':ל"ג). ור"א הֵשִׁיב כִּי זָר בַּמָּקוֹם הַזֶּה כָּל שֶׁאֵינֶנּוּ מִזֶּרַע אַהֲרֹן וּבָנָיו הַנִּזְכָּרִים (שמות ל':ל'), כְּמוֹ "וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת" (במדבר א נא), כָּל אִישׁ זָר חוּץ מִן הַנִּזְכָּרִים, וְכֵן "וְכָל זָר לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ" (ויקרא כב י), "לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יִקְרַב אִישׁ זָר אֲשֶׁר לֹא מִזֶּרַע אַהֲרֹן הוּא" (במדבר יז ה). וְלָכֵן יִסְבֹּר כִּי הַמְּשִׁיחָה בִּשְׁלֹמֹה (מלכים א א':ל"ט) שֶׁהוֹצִיא צָדוֹק קֶרֶן הַשֶּׁמֶן מִן הָאֹהֶל, וְהוּא שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, הוֹרָאַת שָׁעָה ע"פ הַנְּבוּאָה. וְאֵין כֵּן דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ (בכריתות ו.): וְאוֹמֵר אֲנִי, כִּי הַכָּתוּב אוֹמֵר (שמות ל':ל"א) שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה זֶה לִי לְדֹרֹתֵיכֶם , וְהָיָה רָאוּי שֶׁיֹּאמַר שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה זֶה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו לְדֹרֹתָם, כַּאֲשֶׁר אָמַר בַּבְּגָדִים (שמות כ"ט:כ"ט) "וּבִגְדֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר לְאַהֲרֹן יִהְיוּ לְבָנָיו אַחֲרָיו", אוֹ שֶׁיֹּאמַר וְאֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו תִּמְשָׁח וְקִדַּשְׁתָּ אֹתָם לְכַהֵן לִי וְהָיְתָה לָהֶם חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם, כִּי עַכְשָׁו שֶׁלֹּא הִזְכִּיר רַק הֵם עַצְמָם, וְאָמַר שֶׁלֹּא יִנָּתֵן עַל זָר, יִהְיֶה בַּמַּשְׁמָע עַל כָּל אָדָם חוּץ מִן הַנִּזְכָּרִים עַצְמָם, וְכֵן אָמַר (שמות ל':ל"ב) "עַל בְּשַׂר אָדָם לֹא יִיסָךְ", וְהִנֵּה הַכָּתוּב מְפָרֵשׁ (ויקרא ו טו) "הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ תַּחְתָּיו מִבָּנָיו". אֲבָל כָּךְ הַדָּבָר, צִוָּה שֶׁיִּמְשַׁח בּוֹ עַתָּה אַהֲרֹן וּבָנָיו, וְאָמַר שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה זֶה לִי , לִמְשֹׁחַ בּוֹ מְשִׁיחַ קָדְשִׁי אֲשֶׁר אֶבְחַר בּוֹ "לְדֹרֹתֵיכֶם", וְלֹא יִנָּתֵן עַל זָר שֶׁאֵינֶנּוּ לִי, וְלָכֵן יִמְשְׁחוּ בּוֹ הַמְּלָכִים וְהַכֹּהֲנִים הַגְּדוֹלִים, כִּי שְׁנֵיהֶם מְשִׁיחֵי ה', וְכָתוּב (תהלים פט כא) "מָצָאתִי דָּוִד עַבְדִּי בְּשֶׁמֶן קָדְשִׁי מְשַׁחְתִּיו", בְּשֶׁמֶן שֶׁהוּא מִשְׁחַת קֹדֶשׁ לִי: וּפֵרוּשׁ עַל בְּשַׂר אָדָם לֹא יִיסָךְ , אַזְהָרָה בְּכָל אָדָם, כִּי לֹא אָמַר עַל בְּשַׂר זָר לֹא יִיסָךְ וְהַטַּעַם, שֶׁיִּצֹּק מִן הַשֶּׁמֶן עַל רֹאשׁ אַהֲרֹן לְמָשְׁחוֹ וְיִמְשַׁח גַּם בָּנָיו, אֲבָל לֹא יָסוּךְ בּוֹ בְּשַׂר שׁוּם אָדָם, אֲפִלּוּ הַכֹּהֲנִים הַמְּשׁוּחִים, כַּאֲשֶׁר סָכִין הַבָּשָׂר בַּשְּׁמָנִים הַטּוֹבִים, וּמוֹרְחִין בָּהֶן הַבָּשָׂר בְּיָדַיִם מְשׁוּחוֹת אַחֲרֵי הָרְחִיצָה, כְּעִנְיַן "וְרָחַצְתָּ וָסַכְתְּ" (רות ג ג), "וָאֶרְחָצֵךְ בַּמָּיִם וָאֲסֻכֵךְ בַּשָּׁמֶן" (יחזקאל טז ט). וְזֶהוּ פְּשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא וּמַשְׁמָעוֹ. וְכָךְ אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (כריתות ז.) מִנַּיִן לְכֹהֵן גָּדוֹל שֶׁנָּטַל מִשֶּׁמֶן הַמִּשְׁחָה שֶׁעַל רֹאשׁוֹ וְנָתַן עַל בְּנֵי מֵעָיו שֶׁחַיָּב, שֶׁנֶּאֱמַר "עַל בְּשַׂר אָדָם לֹא יִיסָךְ":