רמב"ן על שמות ד:ג

1וַיֹּאמֶר הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיַּשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה לֹא הֲבִינוֹתִי לָמָּה עָשָׂה הָאֹתוֹת לְמֹשֶׁה, כִּי מַאֲמִין הָיָה מֹשֶׁה שהקב"ה מְדַבֵּר עִמּוֹ. וְהָרָאוּי שֶׁיֹּאמַר הַמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּיָדְךָ תַּשְׁלֵךְ אַרְצָה לִפְנֵיהֶם וְהָיָה לְנָחָשׁ, וְכֵן בָּאוֹת הַשֵּׁנִי, כַּאֲשֶׁר אָמַר בַּשְּׁלִישִׁי "וְלָקַחְתָּ מִמֵּימֵי הַיְאוֹר" (שמות ד':ט'). וְלָכֵן נֶאֶמְנוּ דִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ (שמו"ר ג טז) שֶׁהָיָה לוֹ הָרִאשׁוֹן רֶמֶז שֶׁסִּפֵּר עֲלֵיהֶן לָשׁוֹן הָרַע, וְהַשֵּׁנִי לְהַעֲנִישׁוֹ בּוֹ. וְזֶה טַעַם וַיָּנָס מֹשֶׁה מִפָּנָיו , כִּי פָּחַד שֶׁמָּא יֵעָנֵשׁ וִינַשְּׁכוֹ הַנָּחָשׁ, וְכָל אָדָם מִתְרַחֵק מִן הַמַּזִּיק לוֹ, אע"פ שֶׁיָּדַע שֶׁאִם יִהְיֶה כֵּן בְּחֵפֶץ הַשֵּׁם אֵין מַצִּיל מִיָּדוֹ. וְאוּלַי אע"פ שֶׁהוֹדִיעוֹ (לעיל פסוקים יד טו) הַשֵּׁם הַגָּדוֹל שֶׁבּוֹ נִבְרָא הָעוֹלָם וּבוֹ נִהְיָה כָּל דָּבָר, רָצָה לְהַרְאוֹתוֹ כִּי בּוֹ יֵעָשׂוּ אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים בְּשִׁנּוּי הַתּוֹלָדוֹת, לְמַעַן יִתְחַזֵּק הָעִנְיָן בְּלִבּוֹ שֶׁל מֹשֶׁה וְיֵדַע בֶּאֱמֶת כִּי עַל יָדוֹ יֵעָשׂוּ בָּעוֹלָם דְּבָרִים מְחֻדָּשִׁים, וְדַי לְמֹשֶׁה בִּשְׁנֵי הָאֹתוֹת, וְלֹא הָיוּ שָׁם מַיִם, עַל כֵּן צִוָּהוּ שֶׁיַּעֲשֶׂה הָאוֹת הַשְּׁלִישִׁי לְעֵינֵי הָעָם: