רמב"ן על שמות ז:טז

1וְהִנֵּה לֹא שָׁמַעְתָּ עַד כֹּה בַּעֲבוּר שֶׁזֹּאת מַכָּה, וּמֵעַתָּה יַחֵל לְהַכּוֹתוֹ, אָמַר לוֹ כִּי רִשְׁעוֹ גּוֹרֵם לוֹ לְהָבִיא עָלָיו עֹנֶשׁ שֶׁלֹּא שָׁמַע לְמִצְוַת בּוֹרְאוֹ. וְהִנֵּה פַּרְעֹה לֹא הָיָה אוֹמֵר לָהֶם בְּפֵרוּשׁ שֶׁלֹּא יִשְׁמַע וְלֹא יְשַׁלַּח, רַק בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹן שֶׁאָמַר "לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה' וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ" (שמות ה':ב'), וְלֹא הָיָה גּוֹעֵר בָּהֶם רַק שׁוֹמֵעַ דִּבְרֵיהֶם וְשׁוֹתֵק, כִּי יִפְחַד מֵהַמַּכּוֹת מֵעֵת שֶׁעָשׂוּ לְפָנָיו מוֹפֵת הַתַּנִּין וּבָלַע מַטּוֹתָם, אַךְ בַּמַּכּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת מְנַסֶּה אֶת הַחַרְטֻמִּים לַעֲשׂוֹת כָּהֵם, כְּלוֹמַר שֶׁהֵם מַעֲשֵׂה כְּשָׁפִים. וְהִנֵּה הוּא יָרֵא וּמִתְחַזֵּק, וְזֶה טַעַם "וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה":