רמב"ן על במדבר יד:כד

1וְעַבְדִּי כָלֵב – לֹא הִזְכִּיר יְהוֹשֻׁעַ, כִּי פֵּרֵשׁ לְכָלֵב שְׂכָרוֹ שֶׁיּוֹרִישׁ הָאָרֶץ אֲשֶׁר בָּא שָׁמָּה, וּשְׂכַר יְהוֹשֻׁעַ אֵינוֹ רָאוּי לְפָרְשׁוֹ עַתָּה שֶׁיִּהְיֶה הוּא בִּמְקוֹם מֹשֶׁה. וְהִקְדִּים הַכָּתוּב ״כִּי אִם כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה וִיהוֹשֻׁעַ בֶּן נוּן״ (במדבר י״ד:ל׳) בַּעֲבוּר כִּי הוּא הִקְדִּים לַחְלֹק עַל הַמְרַגְּלִים: ״וַיַּהַס כָּלֵב״ (במדבר י״ג:ל׳). אֲבָל מֹשֶׁה אָמַר ״וִיהוֹשֻׁעַ בֶּן נוּן וְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה חָיוּ מִן הָאֲנָשִׁים״ (במדבר י״ד:ל״ח) בַּעֲבוּר גֹּדֶל מַעֲלַת יְהוֹשֻׁעַ בַּחָכְמָה, וּבַעֲבוּר כִּי מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן נָפְלוּ עַל פְּנֵיהֶם לִפְנֵי כָּל קְהַל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (במדבר י״ד:ה׳) לְהִתְחַנֵּן לוֹ, הָיָה הַדִּבּוּר כָּאן גַּם לְאַהֲרֹן. וְהַצַּוָּאָה לְמֹשֶׁה ״אֱמֹר אֲלֵהֶם״ (במדבר י״ד:כ״ח) כִּי הוּא הָעִקָּר בַּנְּבוּאָה.