רמב"ן על במדבר כא:ט

1וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת – לֹא נֶאֱמַר לוֹ לַעֲשׂוֹתוֹ שֶׁל נְחֹשֶׁת, אֶלָּא אָמַר מֹשֶׁה: הַקָּבָּ״ה אָמַר לִי נָחָשׁ, אֲנִי אֶעֱשֶׂנּוּ שֶׁל נְחֹשֶׁת - לָשׁוֹן נוֹפֵל עַל הַלָּשׁוֹן. זֶה לְשׁוֹן רַשִׁ״י (רש״י על במדבר כ״א:ט׳) מִדִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ (ב״ר לא ח). וְלֹא הֲבִינוֹתִי זֶה, שֶׁהֲרֵי הַקָּבָּ״ה לֹא הִזְכִּיר לוֹ "נָחָשׁ" אֶלָּא "עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף". אֲבָל דַּעְתָּם לוֹמַר כִּי הָלַךְ מֹשֶׁה אַחַר שֵׁם הָעֶצֶם אֲשֶׁר לוֹ. וְהַנִּרְאֶה בְּעֵינַי בְּסוֹד הַדָּבָר הַזֶּה, כִּי הוּא מִדַּרְכֵי הַתּוֹרָה שֶׁכָּל מַעֲשֶׂיהָ נֵס בְּתוֹךְ נֵס, תָּסִיר הַנֶּזֶק בַּמַּזִּיק וּתְרַפֵּא הַחוֹלִי בַּמַּחְלִיא, כְּמוֹ שֶׁהִזְכִּירוּ (מכילתא ויסע א) בְּ״וַיּוֹרֵהוּ ה' עֵץ״ (שמות טו כה), וְכֵן בְּמֶלַח אֱלִישָׁע בַּמַּיִם (מלכים ב ב כא). וְיָדוּעַ מִדַּרְכֵי הָרְפוּאוֹת שֶׁכָּל נְשׁוּכֵי בַּעֲלֵי הָאָרֶס יִסְתַּכְּנוּ בִּרְאוֹתָם אוֹתָם אוֹ בִּרְאוֹת דְּמוּתָם, עַד כִּי נְשׁוּכֵי הַכֶּלֶב הַשּׁוֹטֶה וְכֵן שְׁאָר הַבְּהֵמוֹת הַשּׁוֹטוֹת, אִם יַבִּיטוּ בַּמַּיִם יֵרָאֶה לָהֶם שָׁם בָּבוּאַת הַכֶּלֶב אוֹ הַמַּזִּיק וְיָמוּתוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּסִפְרֵי הָרְפוּאוֹת וּמוּזְכָּר בַּגְּמָרָא בְּמַסֶּכֶת יוֹמָא (יומא פ״ד). וְכֵן יִשְׁמְרוּ אוֹתָם הָרוֹפְאִים מֵהַזְכִּיר בִּפְנֵיהֶם שֵׁם הַנּוֹשֵׁךְ, שֶׁלֹּא יַזְכִּירוּ אוֹתָם כְּלָל, כִּי נַפְשָׁם תִּדְבַּק בַּמַּחְשָׁבָה הַהִיא וְלֹא תִפָּרֵד מִמֶּנָּה כְּלָל עַד שֶׁתָּמִית אוֹתָם. וּכְבָר הִזְכִּירוּ דָּבָר מְנֻסֶּה מִפִּלְאוֹת הַתּוֹלָדָה, כִּי נְשׁוּךְ הַכֶּלֶב הַשּׁוֹטֶה אַחֲרֵי שֶׁנִּשְׁתַּטָּה בְּחָלְיוֹ, אִם יְקֻבַּל הַשֶּׁתֶן שֶׁלּוֹ בִּכְלִי זְכוּכִית יֵרָאֶה בַּשֶּׁתֶן דְּמוּת גּוּרֵי כְּלָבִים קְטַנִּים, וְאִם תַּעֲבִיר הַמַּיִם בְּמַטְלִית וּתְסַנְּנֵם לֹא תִמְצָא בָהֶם שׁוּם רֹשֶׁם כְּלָל, וּכְשֶׁתַּחְזִירֵם לִכְלִי הַזְּכוּכִית וְיִשְׁהוּ שָׁם כְּשָׁעָה תַּחְזֹר וְתִרְאֶה שָׁם גּוּרֵי הַכְּלָבִים מְבֹאָרִים, וְזֶה אֱמֶת הוּא בְּפִלְאֵי כֹּחוֹת הַנֶּפֶשׁ. וּכְשֶׁיִּהְיֶה כָּל זֶה כָּךְ, רָאוּי הָיָה לְיִשְׂרָאֵל נְשׁוּכֵי הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים שֶׁלֹּא יִרְאוּ נָחָשׁ וְלֹא יִזְכְּרוּ וְלֹא יַעֲלוּ עַל לֵב כְּלָל, וְצִוָּה הַקב״ה לְמֹשֶׁה לַעֲשׂוֹת לָהֶם דְּמוּת שָׂרָף הוּא הַמֵּמִית אוֹתָם. וְיָדוּעַ כִּי הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים אֲדֻמֵּי הָעֵינַיִם רְחָבֵי הָרֹאשׁ שֶׁגּוּפָם כְּעֵין הַנְּחֹשֶׁת בְּצַוָּארָם, וְלָכֵן לֹא מָצָא מֹשֶׁה לְקַיֵּם מִצְוָתוֹ בְּשָׂרָף בִּלְתִּי שֶׁיַּעֲשֶׂה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת, כִּי הוּא דְּמוּת נָחָשׁ שָׂרָף, וְאִם יַעֲשֶׂנּוּ מִדָּבָר אַחֵר הָיָה דְּמוּת נָחָשׁ וְלֹא דְּמוּת שָׂרָף. וּמַה שֶׁאָמְרוּ מִן הַלָּשׁוֹן הַנּוֹפֵל עַל הַלָּשׁוֹן, כִּי הַזְכָּרַת הַשֵּׁם בִּלְבַד תַּזִּיק. וְהַכְּלָל כִּי צִוָּה הַשֵּׁם שֶׁיִּתְרַפְּאוּ בַּמַּזִּיק הַמֵּמִית בַּטֶּבַע, וְעָשׂוּ דְּמוּתוֹ וּשְׁמוֹ, וּכְשֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם מַבִּיט בְּכַוָּנָה אֶל נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת שֶׁהוּא כְּעֵין הַמַּזִּיק לְגַמְרֵי הָיָה חַי, לְהוֹדִיעָם כִּי הַשֵּׁם מֵמִית וּמְחַיֶּה: