רמב"ן על במדבר ה:טו

1לֹא יִצֹק עָלָיו שֶׁמֶן שֶׁלֹּא יְהֵא קָרְבָּנָהּ מְהֻדָּר, שֶׁהַשֶּׁמֶן קָרוּי אוֹר וְהִיא עָשְׂתָה בַּחֹשֶׁךְ, וְלֹא יִתֵּן עָלָיו לְבוֹנָה , שֶׁהָאִמָּהוֹת קְרוּיוֹת לְבוֹנָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ד ו) ״אֶל גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה״, וְזוֹ פֵּרְשָׁה מִדַּרְכֵיהֶן (תנחומא נשא ג). כִּי מִנְחַת קְנָאוֹת הוּא הַקֶּמַח הַזֶּה מְעוֹרֶרֶת בָּהּ שְׁתֵּי קְנָאוֹת: קִנְאַת הַמָּקוֹם וְקִנְאַת הַבַּעַל (ספרי נשא נ), לְשׁוֹן רַשִׁ״י (רש״י על במדבר ה׳:ט״ו) מִדִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ. וְעַל דַּעַת כָּל הַמְפָרְשִׁים כִּי מִנְחַת קְנָאוֹת הוּא – לוֹמַר בַּעֲבוּר שֶׁזֹּאת הַמִּנְחָה מִנְחַת עֹנֶשׁ, הִיא גְּרוּעָה לִהְיוֹת שְׂעוֹרִים בְּלֹא שֶׁמֶן וּלְבוֹנָה, כִּי הַמִּנְחָה אֲשֶׁר אַזְכָּרָתָהּ לְרָצוֹן לַה' בָּאָה סֹלֶת חִטִּים בְּשֶׁמֶן וּלְבוֹנָה. וּלְפִי דַעְתִּי טַעַם כִּי מִנְחַת קְנָאוֹת הוּא יַחְזֹר אֶל רֹאשׁ הַפָּסוּק, יֹאמַר שֶׁיָּבִיא הָאִישׁ אֶת הַקָּרְבָּן עַל אִשְׁתּוֹ, כְּלוֹמַר בִּמְקוֹמָהּ, כִּי מִנְחַת קְנָאוֹת הִיא לְהַזְכִּיר עֲוֹנָהּ, וְאֵינֶנּוּ רָאוּי שֶׁתְּבִיאֶנּוּ הִיא מִשֶּׁלָּהּ, אֲבָל הוּא יַקְרִיב מִנְחָה לַשֵּׁם שֶׁיְּקַנֵּא אֶת קִנְאָתוֹ וְיִנְקֹם אֶת נִקְמָתוֹ מִמֶּנָּה. וְטַעַם הַשְּׂעוֹרִים שֶׁתִּהְיֶה סַעֲרַת חֲמַת ה', חֵמָה יוֹצְאָה סַעַר מִתְחוֹלֵל עַל רֹאשׁ הָרְשָׁעָה יָחוּל, וּכְעִנְיַן צְלִיל שְׂעוֹרִים הָאָמוּר בְּגִדְעוֹן (שופטים ז יג) שֶׁפָּתְרוּ אוֹתוֹ לְסַעַר וּמְהוּמָה רַבָּה. וְכֵן בִּכְלִי חֶרֶס סִימָן שֶׁתִּשָּׁבֵר כִּכְלִי יוֹצֵר, וְכֵן הֶעָפָר כִּי עָפָר הִיא וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב. וְטַעַם הוּא עַל הַקֶּמַח, וְיֵשׁ לוֹ סוֹד, כִּי לְמַטָּה (במדבר ה׳:י״ח) בִּהְיוֹתוֹ בְּיַד הָאִשָּׁה אָמַר "הִיא", וְעַתָּה הִזְכִּיר הַזִּכָּרוֹן תְּחִלָּה וְאָמַר כִּי הִיא מַזְכֶּרֶת עָוֹן: