ר"ש משאנץ על משנה דמאי ג:ד

1בחזקתן. דבנכרי ועם הארץ לא חיישינן לאיחלופי כדאמרינן בפרק הניזקין (גיטין דף סא:):

2לטוחן הנכרי דמאי. דנכרי חשוד להחליף:

3אצל הנכרי כפירותיו. בירושלמי (הלכה ד) פריך רישא לסיפא הכא אתמר לטוחן הנכרי דמאי והכא אתמר אצל הנכרי כפירותיו כאן קופה בקופות כאן פירות בפירות פלוגתא דר' שמעון ורבנן קופה בקופות כדמוכח בירושלמי (שם) דאמר רבי אחא בר' חייא בשם ר' יוסי בר' חנינא לא אמר רבי שמעון אלא עד כדי קופתו הפקיד אצלו שתים אחת דמאי ואחת ודאי כלומר ואחת ודאי פטורה דכיון שאין לנכרי אלא קופה אחת לא חיישי' שמא החליף אלא אחת ולא חייש שמא הביא ממקום אחר והא דקאמר לא אמר רבי שמעון הוא הדין דהוה מצי למימר לא אמרו חכמים:

4רבי שמעון אומר דמאי. ואף על גב דשמעינן ליה לר' שמעון במנחות בפ' ר' ישמעאל (מנחות דף סו:) דמירוח הנכרי פוטר מ"מ חייב מדרבנן גזרה משום בעלי כיסין כדמסיקהתם ומיהו קשה לרב פפא ולרבינא דפרכי התם לרבא מברייתות דסברי דגלגול הנכרי פוטר מירוח הנכרי אינו פוטר אלמא לית להו שיתחייב מדרבנן גזירה משום בעלי כיסין א"כ תקשי להו דרבי שמעון אדרבי שמעון דאמר התם מירוח הנכרי פוטר והכא גבי מפקיד קאמר דמאי משמע דאי ודאי חלפינהו חייבין ויש לומר דמודו רב פפא ורבינא דחייב מדרבנן אלא סלקא דעתייהו דהנהו ברייתות איירי בדאורייתא מדפטרי גבי חלה דלא הוו ידעי הנהו טעמא דמסקי' התם מאי שנא תלה ממעשר ואם תאמר הא אמרי' בסוף פ"ק דבכורות (י"א.) הלוקח טבלים ממורחין מן הנכרי מעשרן והן שלו ופריך דמרחינהו מאן אי מרחינהו נכרי דיגונך ולא דיגון נכרי מאי קושיא האמרן דחייב מדרבנן גזירה משום בעלי כיסין ואפי' בתבואה דתחלתה של נכרי גזור כדמוכח במנחות (דף סז:) דמייתי עלה ההיא דגר וכי תאמר אי מדרבנן לא הוה אמר והן שלו משום בעלי כיסין א"כ הא דמייתו התם מתני' דהכא ומסיק עלה ר' אליעזר להפריש כולי עלמא לא פליגי דמפריש כי פליגי ליתנן לכהן תנא קמא סבר ודאי חלפינהו ובעי יהבינן לכהן ור' שמעון סבר דמאי ופריך מההיא דמעשרן והן שלו מאי קושיא ההיא מדאורייתא וההיא דר' אליעזר דרבנן וי"ל דודאי מעיקרא סלקא דעתין דלית ליה גזירה משום בעלי כיסין מעשרן והן שלו ואפשר דלמאי דמסיק קאתינא מכח גברא דלא מצית לאישתעויי דינא בהדיה אפילו מכר טבלו לנכרי ובא ישראל ולקח ממנו מעשרן והן שלו: