ר"ש משאנץ על משנה כלים יא:ד

1טמא שברי כלים. טהור עשת והחררה. וכולה מתני' בשטרפן זה בזה ועשה כלי כדמוכח בתוספתא דאי בכלי עצמו קאי כל חד לחודיה אזלינן בתר עושה מלאכה:

2חלמא. טיט עבה שעושין ממנו כיורות כדמשמע בתוספ' והוא מין המקבל טומאה אבל גללים מין שאינו מקבל טומאה. ואם ערבן ועשה מהן כלים אזלינן בתר רובא לטהר ומחצה על מחצה מקבל טומאה:

3קלוסטרא. היינו נגר שיש בראשו קלוסטרא דספ"ב דעירובין (דף קא:) שראשו עב וראוי לדוך בו שומים ונועלין בו דלת:

4ומצופה. אם נעשה הקלוסטרא מברזל טהור וצפוייה ממתכת טמא כמו שמזהבין כלי כסף לנוי טהורה דבתר עיקרה אזלינן וכי האי גוונא בתוספתא דכלים טהורים שאנכן באנך הטמא טהורים:

5הפין והפורנא. פי' בערוך שינים קבועים בפותחת והפין נתונה בתוך הפורנא מצד אחד וננעל ונסגר. ומצד אחר יש לפורנא נקב שמכניסין בו את המפתח ומדחין את הפין לחורו ונפתח ויוצא הפין מן הפורנא ר' יהושע אומר שומטה על ידי גרידה מטלטלת דטלטול דצד הוא אבל טלטול גמור לא ורבי טרפון שרי אפילו טילטול כאורחיה. ומשמע דאתא למימר (טלטול) דרישא דקתני קלוסטרא טמאה לאו דברי הכל היא אלא פלוגתא דרבי יהושע ורבי טרפון דלרבי יהושע טהור דטומאה ושבת כי הדדי נינהו כדאמרינן בפרק כל הכלים (שבת דף קכג.) מדלענין טומאה לאו מנא הואי לענין שבת נמי לאו מנא הואי וכן משמע בהדיא בתוספתא דר' טרפון מטמא וחכמים מטהרין. ומוכחא סיפא דחכמים היינו ר' יהושע אבל לפי סוגיא דפרק כל הכלים (שבת דף קכג:) לא יתכן כלל דאמר ר' (צ"ל אלעזר) אליעזר קלוסטרא קודם התרת כלים נשנית שהיו אומרים בראשונה שלשה כלים נטלים בשבת מקצוע של דבילה וזומא לסטרון וסכין קטנה על גבי השלחן אבל שאר כלים אע"פ שמלאכתן להיתר אסורין אפי' לצורך גופן דהא קלוסטרא אע"פ שמלאכתה להיתר לא שרי לה אע"ג דצריך לגופה לתלותה בחצרו ולנועלו. ולפי טעם זה אפילו טמא ר' יהושע יאסר לטלטל כשאר כל הכלים. ור' ינאי מסיק התם דבחצר שאינה מעורבת עסקינן דר' יהושע סבר תוך הפתח שהקלוסטרא שם כלפנים. הלכך שומטה דטלטול מן הצד הוא אבל טלטול גמור לא דקמטלטל מאני דבתים בחצר ורבי טרפון סבר תוך הפתח כלחוץ דמי. והך פלוגתא נמי לא שייכא לטומאה כלל ומשמע דבחצר מעורבת הוה שרי רבי יהושע אע"ג דמטהר בברייתא ולא אמרינן מדלענין טומאה לאו מנא הוא וצריך ליישב הדבר. תניא בתוספת' [דב"מ פ"א] כלים הטהורי' שאנכן באנך הטמא טהורין העושה כלים מן האנך הטמא טמאין. קרדום שעשאו מן הטמא (צ"ל ועשפו מן הטהור כו' ועשפו מן הטמא כו') (טמא עשאו) מן הטהור טהור עשאו מן הטהור ועשאו מן הטמא טמא הכל הולך אחר עושה מלאכה עשאו מן הטהור אף על פי שחסימתו מן הטמא טהור. קיתון שעשאו מן הטמא ושוליו מן הטהור טהור מן הטהור ושוליו מן הטמא טמא הכל הולך אחר המקבל. כירה שעשאה מן החלמא ושוליה מן הגללים טהורה. עשאה מן הגללים ושוליה מן החלמא הכל הולך אחר השולים דברי רבי נתן רבי אומר עד שיהו השולים מקבלים. החלמא והגללים שטרפן זה בזה ועשה מהן כלים אם רוב מן הטמא טמא אם רוב מן הטהור טהור. מחצה על מחצה טמא רבי אליעזר אומר שורפין עליהן את התרומה ואין חייבין עליהן על טומאת ביאת מקדש וקדשיו. אמר רבי יוסי בא רבי יוחנן בן נורי אצל רבי חלפתא אמר ליה מה אתה אומר בפיקה של מתכת. אמר ליה טמאה. א"ל אף אני אומר כן אלא שעקיבא מטהר. קלוסטרא רבי טרפון מטהר וחכמים מטמאים וברוריא אומרת שומטה מפתח זה ותולה בחבירו בשבת וכשנאמרו דברים לפני רבי יהושע אמר יפה אמרה ברוריא. פי' אנכן באנך כגון כלי כסף המוזהבים. חסימתו הוא פיו של קרדום שמחודד וחותך בו. וקצת תימה אמאי טהור דהא חסימה עושה עיקר מלאכה. ותנן נמי לקמן פי"ג (מ"ד) גבי מעצד ואיזמל ניטל חיסומן טהורים: