ר"ש משאנץ על משנה כלים יח:ג

1שאין מקבלים טומאה כדרכן. דכיון דניטל אחד משלשה הרגלים נוטין לצד אחד וכשבורין דמי ובאין מקבלין איירי דאי הוו שלימים נוטין מקבלים טומאה:

2נקליטי מטה. הם נקליטי דפרק קמא דסוכה (דף י:) שני עמודים אחד בראש המטה ואחד בסוף המטה ומשימין מקל מזה לזה ומשליכין סדין עליו ונעשה אהל:

3וחמור זה מלבן המטה שמשימין עץ חלול ומשימין מלבן עליו:

4וחיפוי. כמין חיפוי האלה והקשת דתנן לעיל בפ' ט"ז [מ"ח]:

5טהורים. דלאו ככלי חשובים דמלבן לכרעי המטה ?עבידי כדמשמע פ' המוכר את הבית (בבא בתרא דף סט.) דבעי ר' ירמיה מלבנות של כרעי המטה מהו והוא חתיכת עץ שמניחים תחת כרעי המטה שלא ירקבו מלחלוחית הקרקע ואיכא דמטלטלין בהדי מטה ואיכא דלא מטלטלין כדמשמע התם והני דמטלטלין עמה טמאין כמטה עצמה:

6ושל בני לוי טהורים. דלאו מיטלטלי במידי מתוך שהולכין לירושלים ומעיר לעיר ונושאין עמהם מלבנים קטנים ואין נושאין המטות ואפילו תקועין יפה כיון דסופן לינטל לאו כמטה המלבן חשיבי. ומלבן שנתנו על לשונות דאידך בבא יש לפרש עץ עשוי כעין לשון שהמלבן מונח עליו דהרבה דברים נקראים לשון כדאשכחן לשונות של ארגמן בפ' אלו מציאות (בבא מציעא דף כא.) ובפרק במה טומנין (שבת דף מח.) ובפ' המוצא תפילין (עירובין דף צו:) המוצא תכלת בשוק לשונות פסולות ומתוך שהמלבן מונח עליו לא מיטלטלי מטה בהדיה כולי האי ופליגי בה תנאי והגאון פי' וגם בערוך מלבן שעשה על מקומות עץ ארוך ברחבו של מטה ונקוב שני נקבים בשני צדדים ונכנסין באותן נקבים כרעי המטה ונקליטי המטה ופעמים מוציאין אותן מלבנים ותוקעין באותן הנקבים שני עצים ועושין בו לשון של זהורית ובני לוי תולין באותן מלבנים כינורות ונבלים ומצלתים ולפירוש זה לא יתישב הא דקתני נתנו ע"ג לשון דאין זה על לשונות ובסוף כירה (שבת דף מז.) פרש"י מלבנות המטה כעין רגלים קטנים ויש להן בית קיבול ומכניס ראשי כרעי המטה שלא ירקבו בארץ וזהו כעין שפירשתי שם משמע דפנימיים מוחזקים ומהודקים במטה דקתני לא יחזיר ואם החזיר פטור אבל אסור ולא יתקע ואם תקע חייב חטאת: תניא בתוספ' [ב"מ פ"ח] מלבן של מטה ושל עריסה ושל נקליטי המטה ולוחיים של סקבס וכרעים של שולחן ויד של סכין בזמן שהן קבועים חיבור לטומאה ולהזאה ניטלין וניתנין אינן חיבור לא לטומאה ולא להזייה. פירוש לוחיים של סקבס עץ קטן כעין דף שתוקעין בקשת שקורין ארבליי"ט שעליו החץ וסקבס חדק"י בלישטר"ו בלע"ז: