ר"ש משאנץ על משנה כלים כו:ו

1עב כסות. לבד שעושין ממנו כסות זהו עב כסות

2תכריך. כסות ארגמן תכריך ארגמן כדפרשינן תכריך כסות אלא שזה צבוע ארגמן ומתוך התוספתא משמע דתכריך ארגמן מיירי בעור שכורכין בו ארגמן:

3חיפוי לכלים טהור. ולמשקלות תרגום מכסה חופא:

4רבי יוסי מטהר. לעיל פ' ששה עשר [מ"ח] תנן זה הכלל העשוי לתיק טמא העשוי לחפוי טהור גבי חיפוי האלה והקשת והרומח ומסתברא דאתיא כר' יוסי משום אביו אם לא נחלק בין שאר כלים להני. תניא בתוספ' [שם] עור החמור ועור החמר ועור הכתן ועור הרופא ועור הלוף של קטן ועור שהבנות טוות עליו טהור אם יש בו חמשה על חמשה טמא ואם לאו טהור עור השטיח ועור העריסה ועור הקטבליא ועור הכר ועור הכסת אע"פ שאין בו ה' על ה' טמא רשב"ג אומר אם יש בו חמשה על ה' טמא ואם לאו טהור שאין עור פחות מחמשה על חמשה. עור שעשאו לתכריך אפילו כל שהוא טמא אמר ר"א ברבי יוסי לא נחלקו בית שמאי וב"ה על עובי ארגמן ועל תכריך הארגמן שהן טמאין על מה נחלקו על עובי כסות ועל תכריך כסות שב"ש מטמאין ובית הלל מטהרין תכריך ארגמן בזמן שתוכו טמא פשוטו טהור מיטמא ומיטהר אפילו עשרה פעמים ביום. עובי הצמר ואוירטין הבאין ממדינת הים אע"פ שהן באין במדה טמאין. השידה והתיבה והמגדל של עצם ושל עור רבי מטמא ור' יוסי בר' יהודה מטהר. פי' שאין עור פחות מחמשה על חמשה כדתנן לקמן פכ"ז [מ"ב] העור חמשה על חמשה: עוד תני"א בתוספת"א [שם] חיפוי בית הלגינין ובית הכוסות אע"פ שיש בו חמשה על חמשה טהור שאינו אלא חיפוי ומשום חיבורי כלים טמא. עור שבפני החמור אע"פ שיש בו חמשה על חמשה טהור שאינו אלא חיפוי. הכסת שלו טהורה היתה תפורה לאוכף טמאה ומקבלת כל שהוא טמאה. העושה פסיקיא לשפיר וללב ולצייד בהמה טהורה. לתחת כריסו של חמור טמאה שירי פסיקיא ארבעה טפחים כדי ליתן תחת כריסו של חמור העושה פסיקיא כל שהוא טהורה לחוק בה שקין ומרצופין להלך בה ממקום למקום טמאה. כל הגדילות בבהמה טהורות ובאדם טהורין חוץ משל שק ומשל בגד. הקלע שבית קיבול שלה של משיחות ר' דוסא בן הרכינס מטהר וחכמים אומרים שלש טמאה וב' טהורה. נפסקה אמצעית טמאה והחיצונה טהורה נפסק בית הפקיע שלה ונשתייר בה טפח טמאה כל החוצלות בין של שעם בין של שק בין של צפירה ר' דוסא בן הרכינס אומר טמא מת וחכמים אומרים טמא מדרס פי' שאינו אלא חפוי וכל חפוי טהור. כסת שלו הכסת של עור שלא יזיק לה המשאוי. תפרה לאוכף שרוכב עליו נעשית אוכף. לשפיר של בהמה אי נמי ללב של בהמה א"נ לצייד הבהמה. לקשור ולהכניס החבל בלולאות. גדילות לשון גדיל. בית הפקיע הטבעות שמכניסין בראש השרביט וכאשר זורקין את האבן יוצאין. כל החוצלות הך סיפא משנה בעדיות (פ"ג) ובסוף פ' קמא דסוכה (דף כ.) פליגי מאי חוצלות רבי אבא אמר מזבלי בזולוי"ש בלע"ז ועשוי הרועה להניחן תחת ראשו ולשכב ריש לקיש אמר מאי מחצלות מחצלות ממש ובדאית ליה גדנפא: של שק מנוצה של עזים. צפירה גרסינן בסמוך ממה שמסתפר מזנבי הסוסים ומצוארן ואמרינן בסוכה (שם) למאן דאמר מחצלות ממש בשלמא של שק ושל צפירה חזיין לפרסי ונפייתא למסך לפני הפתח ולנפץ בהם את הקמח אלא של שעם ושל גמי למאי חזיין חזיין לנזייתא ופירש שם בקונטרס לכסות בהן גיגית שעושין בה שכר ולא יתכן כדמוכח כוליה פירקין דלעיל דלחיפוי כלים טהור וכן לעיל פ' י"ז אלא צריך לומר דעשויין לקבל (טומאת) שום דבר: