ר"ש משאנץ על משנה כלים כט:ה

1חוט מאזנים. הוא החוט שאוחזין בו המאזנים בשעה ששוקלין ובסוף הספינה (בבא בתרא דף פט:) מייתי לה גבי הא דא"ר מני כענין שאמרו לענין איסורו כן אמרו לענין טומאתו:

2יד קורדום מלפניו. צורת קורדום פירשתי לעיל פרק שלשה עשר וכשאוחז ביד קורדום ההפרש שיש בין יד האדם לברזל קורא מלפניו והיוצא לאחר יד קורא לאחריו בבבא (צ"ל שלפני) שאחר זו שאין דרך לאחוז ממש בתחלת היד פן יחליק מיד האדם ויפול מיד האדם. והא דלא מפרש בהך בבא דין שלפניו ושלאחריו משום דהכא חשיב הנך דשיעורן טפח ובאידך בבא חשיב הנהו דשיעורן שלש אצבעות:

3פרגול. פירש בערוך עצים צידיהן אחד מדובקים ומשולבין זה בזה והצד השני שלהן ברזל בראשו כשתי אצבעות ונפתחים כמו הכיס לעשות בהן הצורות העגולות ונראה שזהו מחוגה דכתיב (ישעיהו מ״ד:י״ג) ובמחוגה יתארהו. קומפ"ש בלע"ז הוא כלי מכלי מלאכת חרש:

4מקבת. דכתיב (מלכים א ו׳:ז׳) ומקבות והגרזן וכל כלי ברזל ונראה שהוא ענין חור ועל שם כך נקרא מקבת שהוא נוקב והיינו דקתני מפתחי אבנים מלשון (שמות כח) פיתוחי חותם: