ר"ש משאנץ על משנה כלים ג:ב

1רגילין היו להניח גרוגרות בחביות כדאשכחן בפרק לא יחפור (בבא בתרא דף יט:) חבית מלאה גרוגרות ובפ' חבית (שבת דף קמו.):

2ורבי מאיר אומר בזיתים. סתם מתני' דלעיל רבי מאיר היא והוי סתם ואחר כך מחלוקת:

3האלפס והקדירה שיעורן בזיתים. להחמיר כדפרישית לעיל:

4פך וטפי. סתמייהו לשמן ולעיל (פ"ב) תני טפי גבי טהורין שבכלי חרס היינו כשהתקינו לכסות סל של ענבים כדפרישי' לעיל בפ"ב:

5בשמן. היינו כונס משקה של שמן ואין שיעורן שוה למים דשל שמן דק תדע דכלי המחזיק מים ויין אין מחזיק שמן:

6צרצור. בפרק ב' פירשתי צורתו:

7שלשתן. פך וטפי וצרצור:

8בזרעונים. אי קסבר רבי שמעון דלזרעונים נמי עביד צריך לומר דלחומרא בזרעונים קאמר כמו לכך ולכך דלעיל:

9סתם נר לשמן עביד וקסבר ר"ש דזימנין דמנחת ביה פרוטות ולהחמיר בפרוטה קאמר:

10ניטל פיו. ניטל שם נר ממנו:

11שהוסק פיו. כאילו ניטל חשיב משום דמפריך ומשמע הא לא הוסק פיו טמא. והא דקיימא לן (שבת דף נח.) דכלי אדמה אין להן טומאה אפילו מדברי סופרים הני מילי כשלא נצרף (נצרפו) בכבשן והא נר של אדמה בנצרף בכבשן איירי ומין אדמה הוא שאינו חשוב כאותה שעושין ממנו כלי חרס וכשהוסקה פיו בפתילה מפריך ונפיל: תניא בתוספתא [סוף פ"ב] הצרצורין והשקודין עד שלא הוסקו טהורין משהוסקו טמאין: הוסקו והנאין טמאין. פירוש כמו והן נאין שלא הוסקו יפה מלשון (שמות י״ב:ט׳) אל תאכלו ממנו נא: