ר"ש משאנץ על משנה כלים ח:ה

1התנור טהור. בתרנגול חי דטומאה בלועה לא מטמיא:

2ואם מת. בשלא שהה כדי עיכול משעה שבלעו עד שמת:

3הפת שבתוכו שניה. כדאמרינן בפרק תולין (שבת דף קלח:) דלא חזינן לתנור כמאן דמלי טומאה: תני"א בתוספת"א (פ"ו) שלשה דברים מצילין באהל המת הבלועין. צמיד פתיל. ואהלים יש בבלועין שאין בצמיד פתיל ואהלים יש בצמיד פתיל ואהלים שאין בבלועין. הבלועין מצילים על הטהורים מליטמא ואין מצילים על הטמאים מלטמא: צמיד פתיל ואהלים מטמאין במשא הזב. החמת והכפישה שנפחתו במוציא רמון אע"פ שבטלו מתורת כלים מצילין באהל השרץ. החמת שהיא נתונה בתנור ופיה למעלה מן התנור ועצם כשעורה כרוך בסיב או בנייר ונתון בתוכה היא טהורה והתנור טהור בא הטהור ואחז בו והעלהו נטמא וטימא את החמת. חזרה (את) החמת וטימא את התנור. פירוש הבלועים בעלי חיים שבלעו מצילין על הטהורים מלקבל טומאה כדתנן בסוף מקואות בלע טבעת טהורה ונכנס לאהל המת ושנה וטבל והקיאה הרי היא כמו שהיתה. ומצילין על הטמאים מלטמא כי מתני' דהכא דתרנגול שבלע את השרץ וכדתנן נמי בסוף מקואות בלע טבעת טמאה טובל ואוכל בתרומתו לערב. צמיד פתיל מציל על הטהורים מלקבל טומאה כדאמרינן בכל דוכתא. וכן אהלים כגון טפח על טפח בתוך הבית שהמת בתוכו מציל על מה שבתוכו: ואין מצילים על הטמאים מלטמא צמיד פתיל לטומאת אהלים כגון טפח על טפח ברום טפח בתוך הבית וכזית מן המת בתוכו כיון דליכא פותח טפח טומאה בוקעת ועולה מידי דהוה אבית סתום. אי נמי כזית מן המת על האהל מה שבאהל טהור ואם כזית מן המת בתוך אהל סתום מה שעל האהל טמא: הבלועין כגון אדם שבלע טבעת טהור ונשאו הזב לא נטמאה הטבעת ואם היא בתוך כלי חרס המוקף צמיד פתיל או בתוך אהל והסיטה הזב טמאה. נפתתו ועשה בפיהם ובמקום הפחיתה צמיד פתיל ונתנו בתוך התנור מצילין על אוכלין ומשקין שבתוכו: היא טהורה החמת שאין העצם נוגע בו דכרוך בנייר או בסיב. והתנור טהור כאן שחמת למעלה כדאמרן. אחז בו הטהור והעלהו נטמא דעצם כשעורה מטמא במשא כדאמרינן בפרק העור והרוטב (חולין דף קכו:) והאדם טימא את החמת. חזרה החמת וטמאה את התנור אע"ג דלפי סדר מגעם הוה ליה חמת ראשון ולעיל תניא בתוספתא אין כלי חרס מיטמא אלא באב הטומאה דכל שאין מטמא אדם אין מטמא כלי חרס חוץ מן המשקים ומכל מקום מחמת חיבורן הוה ליה כלי חמת אב הטומאה דהא הוא נושא עצם כשעורה בשעה שנוגע בחמת: