ר"ש משאנץ על משנה כלאים ב:יא

1תבואה נוטה על גבי תבואה. כגון חטים על גבי שעורין וכולה מתני' בזרועין כדינן אלא שהשבולים ועלי ירקות מתוך גודלן נכפפין ושוכבים זה על זה:

2ירושלמי (שם) תני חמשה דברים נאמרו בדלעת יונית אין מסככין אותה על גבי זרעים ומביאה הטומאה וחוצצת הטומאה ועוקצה טפח ואוסרת כל שהוא והנודר מן הדלועין אינו אסור אלא בדלעת יונית בלבד ר' יונה בעי ולמה לית אנן אמרין מביאה וחוצצת תרתי תני בר קפרא שבעה אין מסככין ומביאה את הטומאה וחוצצת ועוקצה טפח ונותנין לה עבודתה וכלאים עם הארמית וכלאים עם הרמוצה ולא תנא לא אוסרת ולא נודר. פי' אין מסככין כדתני במתני' מביאין את הטומאה אם מאהלת על המת ועל הכלים וחוצצת אם טומאה תחתיה וכלים על גבה והני תרתי חשיב להו בחדא אבל בר קפרא חשיב להו תרתי ועוקצה טפח להיות יד להכניס לה טומאה ולהוציא ולמעוטי יותר מטפח אבל פתות כל שכן דחשיב יד דלא תקשי ההיא דפרק המפלת (נדה דף כו.) והכי מסיק התם אאבן היוצאה מן התנור ואוסרת כל שהוא דחשיב לה בסוף מסכת ערלה עם הדברים המקדשים ארמית דלעת והרמוצה דלעת הרמוצה כדפרישית לעיל בפ"ק:

3ירושלמי (הל' ח) מהו רואה אני את דבריהן מדברי אמר ר' חנינא אם דלעת מצרית שמסככת יותר מקישות אתה אומר מותר קישות ופול לא כ"ש א"ל רבי אבא מרי לא כן הוה רבי מונא אמר (ר' אמר) כל הן דתני רבי קישות ופול המצרית אף דלעת מצרית בכלל מהו רואה אני את דבריהן מדברי שאין כולן מסככין כמו דלעת יונית: