ר"ש משאנץ על משנה מקואות י:ח

1שתה משקין. כגון יין וחלב וכל משקין חוץ ממים:

2שאינן טהורין בגוף. שלא עלתה להם טבילה בטבילת הגוף דאוכלין ומשקין חוץ ממים אין להם טהרה במקוה אבל שתה מים טמאין וטבל טהורין בגוף לפי שיש להם טהרה במקוה על ידי השקה:

3הרי היא כמו שהיתה. מהכא דייקינן בפרק בהמה המקשה (חולין דף עא:) דטהרה בלועה אינה מיטמאה ומסיפא דבלע טבעת טמאה דייקינן דטומאה בלועה אינה מטמאה ונפקא לן התם טומאה בלועה מקרא וטהרה בלועה מק"ו:

4בזמן שנראה חוצץ. ולא עלתה לו טבילה אבל אם אינו נראה טובל וטהור ולא דמי לבית הסתרים דבעינן ראוי לביאת מים:

5תניא בתוספתא (פ"ח) בלע כזית מן המת ונכנס לבית הבית טהור שכל הבלועין באדם ובבהמה בחיה ובעופות טהורין נסרח או שיצא מלמטה טהור שתה מים טמאין והקיאן טמאין מפני שנטמאו בו ביציאתן טבל או שנסרחו או שיצאו מלמטה טהורין שתה שאר משקין אע"פ שטבל והקיאן טמאין לפי שלא נטהרו בגוף נסרחו או שיצאו מלמטה טהורין פרה ששתתה מים טמאים והקיאתן טמאין מפני שאינן טהורין בגוף נסרחו או שיצאו מלמטה טהורין שתתה משקין טמאין והקיאתן טמאין מפני שאינן טהורין בגוף נסרחו או שיצאו מלמטה טהורין הנכנס לו חץ בירכו רבי אומר אינו חוצץ וחכמים אומרים הרי זה חוצץ במה דברים אמורים בשל מתכת אבל בשל עץ הרי זה חוצץ ואם קרם עליו העור מלמעלה הכל מודים שאינו חוצץ שכל הבלועין באדם ובבהמה בחיה ובעופות טהורין נכנסו צרורות או קיסמין בסדקי רגליו מלמטה רבי יעקב אומר אינו חוצץ מפני שהוא כבית הסתרים איספלנית מלוגמא ורטייה שעל בית הסתרים ר' אומר חוצץ רבי יוסי בר רבי יהודה אומר אינו חוצץ העושה קילקי בראשו רבי אומר חוצץ רבי יוסי בר רבי יהודה אומר אינו חוצץ היתה בו שערה אחת חוץ למכה וראשה מדובק במכה או שהיו שתי שערות וראשו מדובק בפיו או בצואה הרי אלו חוצצות היו בו שתי שערות בריסי עיניו מלמטה וניקבו והוציאן בריסי עיניו מלמעלה הרי זה היה מעשה ונמנו עליו חמשה זקנים בלוד וטמאוהו פרה ששתתה מי חטאת ושחטה בתוך מעת לעת זה היה מעשה והיה רבי יוסי הגלילי מטהר ורבי עקיבא מטמא סייע רבי טרפון את רבי יוסי הגלילי סייע ר' שמעון בן ננס את ר"ע סילק ר' שמעון בן ננס את רבי טרפון סילק ר"ע את רבי יוסי הגלילי אחר זמן מצא לו תשובה אמר לו מה אני לחזור אמר לו לא לכל אדם אלא לך שאתה הוא יוסי הגלילי אמר לו הרי הוא אומר (במדבר יט) והיתה לעדת בני ישראל למשמרת למי נדה חטאת היא כשהן שמורין למי נדה ולא כששתתה פרה זה היה מעשה ונמנו עליה שלשים ושנים זקנים בלוד וטהרוה באותה שעה קרא רבי טרפון המקרא הזה (דניאל ח) ראיתי את האיל מנגח ימה וצפונה ונגבה וכל חיות לא יעמדו לפניו ואין מציל מידו ועשה כרצונו והגדיל זה ר"ע ואני הייתי מבין והנה צפיר עזים בא מן המערב על פני כל הארץ ואין נוגע בארץ והצפיר קרן חזות בין עיניו (שם) זה ר"י הגלילי ותשובתו ויבא עד האיל בעל הקרנים אשר ראיתי עומד לפני האובל וירץ אליו בחמת כחו וראיתיו מגיע אצל האיל ויתמרמר אליו ויך את האיל וישבר את שתי קרניו (שם) זה ר"ע ושמעון בן ננס ולא היה כח לאיל לעמוד לפניו זה ר"ע וישליכהו ארצה וירמסהו (שם) זה רבי יוסי הגלילי ולא היה מציל [לאיל] מידו (שם) אלו שלשים ושנים זקנים בלוד שטהרוהו. פי' בשל מתכת עיילי ביה מיא טפי משל עץ שאינו נדבק כל כך עם הבשר א"נ בשל מתכת איכא סכנה טפי כשמוציאו ודבר שאינו מקפיד אינו חוצץ. שכל הבלועין לענין טומאה בלועה קאמר דלא מטמאה כדקתני מתני' ואתא למימר דלכך אינו חוצץ דכי היכי דלענין טומאה בטל אגב גופו כשקרם העור מלמעלה ותו לא מטמא ולא מיטמא לענין חציצה נמי בטל אגב גופו וא"ת והא בפרק בהמה המקשה (חולין דף עא:) ילפינן בלועה דלמטה מק"ו ומה למעלה שאינו עושה עיכול מציל למטה שהוא עושה עיכול אינו דין שיציל משמע דאי לאו ק"ו לא הוה ילפינן וא"כ חץ בירכו דליכא עיכול אין כאן ק"ו ומנא לן דמציל וי"ל דאיכא ק"ו אחר ומה בלוע שסופו לצאת מציל בלוע שאין סופו לצאת אינו דין שיציל והאי טעמא דסופו לצאת חשיב התם עיקר טעם:

6מפני שהוא כבית הסתרים. בכמה מקומות משנה וברייתא משמע דלא חיישינן לדבר חוצץ בבית הסתרים כדקתני הכא ולעיל בפ' תשיעי (מ"ג) דתנן ואלו שאין חוצצין וקא חשיב בית הסתרים ובתוספתא (פ"ו) קתני דבית הסתרים דפנויה אינו חוצץ ובית הסתרים דמגל דתוספתא כולהו לא משום דלא בעינן ביאת מים דהא מקום הראוי לביאת מים בעינן כדאמרינן בפ"ק דקדושין (דף כה.) ובפ"י דנדה (דף סו:) אלא משום דלא קפדי אחציצה דבית הסתרים תדע מדמחלק בין איש ואשה בין פנויה לנשואה וטעמא כדפרישית לעיל בסוף פ"ח דנשואה קפדה אפי' אבית הסתרים שלא תתגנה על בעלה וקורצת שפתותיה דתנן לעיל בפ"ח (מ"ה) לאו דבית הסתרים בעי ראוי לביאת מים דבקריצת שפתים לא שייכא קפידא באשה טפי מבאיש ובנשואה טפי מפנויה אלא כדפרישית שם שדוחקת שפתיה ביותר ומתכסה הבשר החיצון:

7העושה קילקי בראשו. ומתני' דקילקי הראש פרק תשיעי רבי היא:

8פרה ששתתה מי חטאת. בפ"ק דפסחים (דף יז:) קאמר ר' יהודה בטלו במעיין ומפרש טעמא משום דהוה ליה משקה סרוח ואיצטריך ליה ההוא טעמא משום טומאה קלה אבל להזאה מיפסלי דהכי דריש לה מדכתיב למשמרת למי נדה כשהן שמורין למי נדה ולא כששתתן פרה ומשמע שהוא עיקר טעמא ולא אסמכתא שהחזיר רבי יוסי הגלילי את רבי עקיבא מדבריו מכח זה ונמנו עליו וטהרוהו: