ר"ש משאנץ על משנה מקואות ג:ד

1תשעה קבין מים. בפרק מי שמתו (ברכות דף כב:) תניא בעל קרי חולה שנפלו עליו תשעת קבין מים טהור ואמרינן התם בנתינה אבל לא בטבילה ואשמועי' מתניתין דמכלי אחד או שנים או ג' ובזמן שמתחיל השני עד שלא יפסיק הראשון מצטרפין מארבעה אין מצטרפין:

2וכן טהור שנפל על ראשו ועל רובו ג' לוגין מים שאובין. דקיימא לן דפוסל את התרומה בפ"ק דשבת (דף יג:) דוקא בג' בלא הפסק ולא בארבעה:

3בזמן שלא נתכוין לרבות. אמקוה קאי:

4קורטוב. מדה מועטת מאד דאם בכל השנה לא הטיל בבת אחת כי אם קורטוב עד שהשלים לכמה פעמים ג' לוגין פוסל את המקוה:

5תניא בתוספתא (פ"ג) ג' לוגין במקוה וחולה בעל קרי שנפלו עליו תשעה קבין מים וטהור שנפלו על ראשו ועל רובו ג' לוגין מים שאובין אבא יוסי בן חוני אומר מכלי אחד מצטרפין וכן משנים ומג' אבל מארבעה אין מצטרפין בא במים שאובין חוץ מראשי אצבעותיו ר"א מטמא וחכ"א אפי' לא בא אלא ראשו ורובו טמא בא ראשו אבל לא רובו רובו אבל לא ראשו או שבאו ראשו ורובו בין מלמעלה בין מן הצד טהור עד שיבא ראשו ורובו כדרכו מקצתן שאובין ומקצתן שאינן שאובין או שנפל לתוכו יין דבש וחלב טהור עד שיהו כולן שאובין ואפי' הוא טהור והן טהורין נטמאו וטימאוהו ה"ז אומר טימאני וטימאתיו טהור שנפלו על ראשו ועל רובו ג' לוגין מים שאובין טמא נפלו על ראשו אבל לא על רובו על רובו אבל לא על ראשו על ראשו ועל רובו בין למעלן בין מן הצד טהור עד שיפלו על ראשו ועל רובו כדרכו מקצתן שאובין ומקצתן אין שאובין או שנפל לתוכו יין דבש וחלב טהור עד שיהו כולן שאובין ואפי' הוא טהור והן טהורין נטמאו וטימאוהו ה"ז אומר טימאני וטימאתיו ר' ישמעאל אומר הטהורין טהור ומה אם במקום שעשה שאר מושקין כמים לפסול את הגוף בשותה רביעית לא עשה את הטהורין כטמאין מקום שלא עשה שאר משקין כמים לפסול הגוויה בשלשת לוגין אינו דין שלא עשה את הטהורין כטמאים השיב אבא יוסי החורוני מקוה יוכיח שלא עשה בו שאר משקין כמים ועשה בו טהורים כטמאין השיב ר' על דברי אבא יוסי החורוני לא אם אמרת במקוה שלא עשה בו את הצפורין תאמר בגוף שעשה בו את הצפורין. פי' מארבעה אין מצטרפין ומתניתא ר' יוסי בן חוני היא כדפרישית. בא ראשו ורובו וטהור שנפלו על ראשו ועל רובו תרי מילי נינהו דבא היינו טבול יום שגזרו עליו בביאה או בנפילה וטהור היינו טהור גמור שלא גזרו עליו אלא בנפילה אבל בביאה לא וטעמא פירשתי בפ"ק דשבת. בין מלמעלה בין מן הצד טהור. דבמקום אחד בעינן דהיינו כדרכו. עד שיהו כולן שאובין דגזירת חכמים היא: טימאני וטימאתיו בכמה עניינים משכח לה בתוס' דפרה ובמסכת פרה כתבתים בפ' שמיני: מטהורין טהור דאם המים שאובין טהורין לא גזרו עליהן לא בביאה ולא בנפילה. לפסול את הגוף כדתנן במעילה (דף יז:) דכל המשקין מצטרפין לפסול את הגוייה ברביעית: לא עשה טהורין כטמאין דהשותה מים טהורין טהור: שאר משקין כמים לפסול את הגוייה דאם נפלו עליו כמה לוגין משאר משקין או שבא ראשו ורובו בשאר משקין לא נפסל גופו: אינו דין שלא עשה המים טהורין שנפלו עליו או שבא בהן כטמאין דדוקא טמאים פסלוהו ולא טהורין: החורוני מבית חורון: מקוה יוכיח דאין שאר משקין פוסלין אותו בשלשת לוגין ושלשת לוגין מים שאובין טהורין פיסלין אותו כטמאין: הצפורין אבעבועות של מים כמו העושה צפור במים הנתזים במס' מכשירין פ"ה (פ"ב) כלומר דבמקוה לא עשה הצפורין כמים דאינן נחשבין כמים לטבול בהן ולכך נפסל בטהורין שאובין כטמאין: תאמר בגוף שעשה בו את הצפורין כמים דאם בא ראשו ורובו בצפורין או שלשה לוגין צפורין נפלו עליו נפסל גופו כבמים ומיהו קשה דפרק שני דזבחים (דף כב.) תניא דכל שתחילת ברייתו מן המים מטבילין בו ומי מקוה שכולן יבחושין אדומין מטבילין בו ואטו מי גריעי צפורין מיבחושין אדומים וברוב ספרים כתב צרופין: