ר"ש משאנץ על משנה מקואות ח:א

1ארץ ישראל טהורה. משום דגזרו טומאה על ארץ העמים תנא א"י טהורה ואפי' עיירות של עובדי כוכבים:

2ומקוואותיה טהורין. ולא מחזקינן להו כשאובין דמסתמא בהכשר נעשו:

3לבעלי קריין. להתירם בדברי תורה כדאמרי' בפרק מי שמתו (ברכות דף כב.) ואפי' כולן שאובין טהורין:

4אפי' נתמלאו בקילון. הדרך שנמשכין בו המים הוי קילון כלומר שמילא בכתף ושפך בקילון ובאו למקוה:

5כשרין אף לנדות. אפי' לבעלה דבכרת ולא חיישינן שמא חסרין הוו ונפלו להן מים שאובין ואחר כך נתמלאו דחוץ למפתח אין רגל בני אדם מצוייה:

6מפני הכביסה. שיש לומר חסרין היו ונפלו מן הכלים שמכבסים שם:

7אבל רחוקין טהורין. דליכא למיחש הכי:

8תניא בתוספתא (ריש פ"ו) ארץ הכותים טהורה מקואותיה ומדוריה ושביליה טהורים ארץ העמים טמאה מקוואותיה ומדוריה ושביליה טמאין מקוואות העמים שבחו"ל כשרים לבעלי קריין ופסולין לכל הטמאים ושבא"י חוץ מן הפתח טהורין לכל הטמאין ואין צריך לומר לבעלי קריין ושלפנים מן הפתח פסולין לבעלי קריין וא"צ לומר לכל הטמאים דברי ר"מ ר' יהודה אומר כשרים לבעלי קריין מפני שבעל קרי טובל במ' סאה בכל מקום ושחוץ למפתח כשרין אף לנדות ארשב"ג הלכה אין לי אלא מעשה במערה היתה בגינתו של מוסק אחד ברימון שהיו הכהנים כובשין את הגדר ויורדין וטובלין לתוכה א"ר יהודה מעשה במקוה שבין אושא לשפרעם והיה רבי דוסא מושיב בו ב' תלמידי חכמים כדי שיקוו בו המים מ' סאה שוב מעשה ברום בית ענת שהקוו יותר מאלפים כור ובאו ושאלו את ר' חנינא בן תרדיון ופסל שאני אומר עובדי כוכבים נכנסו וזלפוה בלילה וחזרו ומלאו אותה בקילון ומעשה בר"ג ואונקלוס הגר באשקלון וטבל ר"ג במרחץ ואונקלוס בים אר"ש בן קופסאי עמהן הייתי ולא טבל ר"ג אלא בים. מרחץ שבלניה עובדי כוכבים בזמן שמטהרת שלה פתוחה לרה"ר טהורה לרה"י טמאה מרחץ שבלני' עובדי כוכבים וישראל נכנס לשחרית ומשיקה אע"פ שזה נכנס וזה יוצא טהורה נעלה או שנתייחדה לרשותו טמאה נמצאת אומר בימים טהורה בלילות טמאה. פי' ארץ הכותים לא יתכן כלל לפרש אלא בעיירות של כותים שבארץ ישראל דאי בחו"ל הא גזרו טומאה על ארץ העמים אפי' בעיירות של ישראל ולאו דוקא דכותים דאפי' דעובדי כוכבים נמי שבארץ ישראל טהורה אלא נקט כותים משום דבעי למתני מדוריה ושביליה ומיהו יתכן לפרק דמיירי בסוסיפתא ודברותיה ואשקלון וחברותיה דאין בהם משום ארץ העמים כדתניא בתוספתא דסוף אהלות ובמקום העובדי כוכבים גזור במקום הכותים לא גזור בירושלמי בריש פרק בתרא דע"ז מפרש שביליה טהורין חזקה שאין בוררין להן שביל אלא מתוך טהרה ומקואותיה טהורין ר"א בר יוסף בשם ר' תנחום בריה דר' חייא דכפר אגרן הדא דאת אמר להאמינו שאינן שאובין הא למידת ארבעים לא דאינון דרשין אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור (ויקרא י״א:ל״ו) מה מעין מטהר בכל שהוא אף מקוה מטהר בכל שהוא ומשמע משם דשאיבה דאורייתא מדמודו בה כותאי ומיהו י"ל דלעולם לא מודו ומ"מ מטהרין מספק משום דשאיבה דרבנן כדאמר במרובה (דף סז.) ובפ' המוכר את הבית (בבא בתרא דף סה:). מקוואותיה ומדוריה ושביליה טמאין. האי טמאין לא מיירי לענין הכשר טבילה גבי מקוה דלענין דין טבילה מפרש בסופ' אלא לענין טומאה ממש איירי כעין שביל גם כאן מוכח כמו שפירשתי דהא בסוף אהלות תניא דאין מדור בית העמים ובית הפרס בחו"ל אבל לפי מה שפירשתי ניחא דאשקלון יש בה משום מדור העמים כדתניא בתוספתא בסוף אהלות ששאלו לרבי פנחס בן יאיר על אשקלון מהו שנהג בו כארץ העמים כלומר שיהא בה הטומאה כארץ העמים אמר להם כשישהה שם מ' יום כלומר אין בו טומאה אלא א"כ שהא עובד כוכבים במדור מ' יום. הלכה אין לי. לא קבלתי מרבותי אי כר"מ אי כר' יוסי אבל מעשה ראיתי. כובשין את הגדר כדי שיהא נקווים למקום א' ויורדין וטובלים והיינו לפנים מן המפתח ובתוך הגיגה היה והיו טובלים שם בעלי קריין כר' יהודה וכן במקוה שבין אושא לשפרעם שהם תחומי א"י ולפנים מהן המפתח היה. ברום בית ענת האי עובדא סייעתא לר"מ. לרה"י טמאה דברה"י ספיקו טמא: ומשיקה למקוה כשר להכשירה לטבילה אע"פ שזה נכנס אע"פ שעובד כוכבים נכנס ויוצא לא חיישינן שמא הפסיק ההשקה דאימת ישראל עליו וטהורה: