ר"ש משאנץ על משנה נגעים יא:ה

1העומד בראשון. שנראה בבגד ירקרק או אדמדם והסגירו ובסוף שבוע ראשון עומד במראיו יכבס מקום הנגע ויסגיר:

2העומד בשני. שבסוף שבוע שני עמד בעיניו לא כהה ולא פשה ישרף:

3הפושה בזה ובזה. בסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני:

4הכהה בתחלה. דכשנראה בו ירקרק או אדמדם וקודם שהסגיר כהה. יכבס ויטהר כאילו כהה בסוף שבוע ראשון וחכמים אומרים אין זקוק לו להסגירו וטהור:

5תניא בתורת כהנים והנה לא פשה הנגע בבגד או בשתי או בערב או בכל כלי עור (שם) זה העומד וצוה הכהן וכבסו (שם) צווי בכהן וכיבוס בכל אדם וכבסו את אשר בו הנגע (שם) יכול במקום הנגע בלבד טעון כיבוס ת"ל אשר בו הנגע (שם) אי אשר בו הנגע יכול כל הבגד כולו יטען כיבוס ת"ל הכבס הנגע הא כיצד מכבס מן הבגד עמו:

6עוד תניא בת"כ כי פשה (שם) זה פסיון הסמוך לו כל שהוא ומניין לרבות את הרחוק ת"ל בבגד יכול כל שהוא נאמר כאן רגע ונאמר להלן נגע מה נגע האמור להלן כגריס אף נגע האמור כאן כגריס נמצאת אתה אומר הפסיון הסמוך כל שהוא והרחוק כגריס והחוזר כגריס. צרעת ממארת תן בו מארה ולא תהנה בו. פי' נאמר כאן נגע בתחלה ונאמר כאן נגע בסוף. ולא תהנה בו אלא שרפהו. תניא בתוספתא [פ"ה] הכהה בתחלה למראה שלישי יכבס. למראה שני ר"ש אומר יכבס ויסגיר וחכ"א אין זקוק לו. פירוש למראה שלישי יכבס ולא יסגיר אבל למראה שני פליגי. ירקרק ואדמדם היינו ירוק שבירוקי' ואדום שבאדומי' הוא מראה ראשון וירוק ואדום הוא מראה שני והפחות מירוק ואדום הוא מראה שלישי. אין זקוק לו. להסגיר אבל כבוס בעי דלא גרע ממראה שלישי ואם נפרש דלרבנן אין זקוק לו כלל אפילו לכבס צריך לומר דלמראה שלישי יכבס היינו לרבי שמעון ואית דגרסי למראה שלישי יכבס ויסגיר ואי אפשר ליישבו:

7הכהה בראשון. בסוף שבוע ראשון כהה למראה שני:

8יכבס ויסגיר. כאילו לא כהה שהעומד בסוף שבוע ראשון מסגירו ומיהו אין דינו ממש כעומד דאילו עומד ב' שבועות שורף וכיון שכהה בסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני חזר לירקרק או אדמדם הרי הוא כעומד שני שבועות ושורף אבל אם עודו כהה אפילו פשה בכהה מכבסו בסוף שבוע שני:

9הכהה בשני. דבסוף שבוע ראשון עומד בעיניו ובסוף שני מצאו שכהה למראה שני:

10קורעו ושורף מה שקרע. כולה מילתא דריש בת"כ מקראי:

11תניא בתוספתא [שם] הפושה בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני מכבסו וטהור חזר לפסיון טהור חזר לנגע בין מראיו בין שאין מראיו יראה כתחלה. פי' הפושה בסוף שבוע ראשון בכהה דאם לא כהה ופשה שורף אלא בכהה בתחלה איירי כר' שמעון ולסוף שבוע ראשון פשה הכהה טהור וכל שכן אם לא פשה דטהור. ובסוף שבוע שני הא נמי בכהה איירי ודברי הכל אפילו פשה טהור כיון דכהה חזר לנגע ירקרק או לאדמדם. בין מראיו שתחלתו וסופו בחד מראה. בין שאין מראיו שתחלתו היה ירקרק ועכשיו אדמדם:

12תניא בת"כ ואם ראה הכהן והנה כהה (ויקרא י״ג:נ״ו) למראה שני או כהה למראה שלישי ת"ל והנגע אי והנגע יכול במראיו ת"ל והנה כהה הא כיצד כהה למראה שני ולא כהה למראה שלישי וקרע יכול יקרע קרע קטן ויתקיים בו מצות קריעה ת"ל אותו אי אותו יכול יצפנו ויניחנו במקומו ת"ל (שם) מן הבגד ינתקנו מן הבגד אי בגד יכול יקרע וישליך את הקרעים לאשפה ת"ל (שם) באש תשרפנו את אשר בו הנגע למד על הקרעים שהן טעונין שריפה למדנו לכהה בסוף שבוע שני למראה שני שהוא קורע ומניין לכהה בסוף שבוע שני למראה שלישי שהוא מכבסו ת"ל נגע נאמר כאן נגע ונאמר להלן נגע מה נגע האמור כאן כהה למראה שני ולא כהה למראה שלישי אף נגע האמור להלן כהה למראה שני ולא למראה שלישי ומניין שהוא טולה עליו מטלית תלמוד לומר (שם) ואם תראה עוד ואין עוד אלא מקומו מלמד שהוא טולה עליו מטלית ר' נחמיה אומר אינו צריך מטלית: