ר"ש משאנץ על משנה נגעים ד:י

1ופשתה כגריס. כשפשתה לאחר הפטור איירי:

2ר"ע מטמא. דיש כאן נגע וסימן טומאה עמו:

3תראה כתחלה. כשתראה בתחלה נמי יחליטנה הכהן מיד דטומאה דמחיה ושער לבן מטמאין בתחלה ולא בעי הסגר אלא עד שיטמאנו הכהן אין עליו תורת מוחלט וגם נ"מ לעניי קרבן דבעי אתויי אכל חד וחד ולר"ע כנגע ראשון חשיב וכי מתסי מהאי מייתי חד קרבן:

4תניא בתוספתא (פ"ב) שתי בהרות וחוט של מחיה ביניהם נפרץ מכאן מקום שערה אחת ומכאן מקום שערה אחת טמא משום פסיון וטהור משום מחיה נפרץ מכאן מקום שתי שערות ומכאן מקום שתי שערות טמא משום פסיון וטמא משום מחיה בהרת שטהרה מתוך החלט מחיה ושער לבן מתוך פסיון ומתוך הסגר אינה משמשת הסגר מעתה אבל עלו לו להטמא בשער לבן והפסיון הבא אחר הנגע. בהרת אחר הפטור כנסה ופשתה או פשתה וכנסה נשתנית מן שלג לסיד ומסיד לשלג הרי זו כמו שהיתה בהרת כגריס ופשתה כחצי גריס והלך כחצי גריס מן האום ר"ע אומר תראה כתחלה וחכמים מטהרין בהרת כגריס ופשתה כגריס ועוד והלך מן האום כחצי גריס רבי עקיבא מטמא וחכמים אומרים תראה כתחלה. פי' וחוט של מחיה ביניהם שיש חוט של בשר חי בין שתי הבהרות. נפרץ מכאן מקום שערה אחת שפשה הנגע כחוט השערה מבהרת לבהרת ונשאר בין שתי השערות מחיה כעדשה:

5ונמצאת אותה מחיה מוקפת נגע משתי רוחותיה בהרת כגריס ומשתי רוחותיה אחרים כחוט השערה. טמא משום פסיון דפסיון הסמוך שיעורו בכל שהוא. וטהור משום מחיה דמבוצרת בעי מקום שתי שערות מימינה ומקום ב' שערות משמאלה ומלמעלה ולמטה כדתניא בת"כ ובריש פירקין הבאתיה. שטהרה מתוך החלט. מחיה שמחליטו במחיה ופרחה בכולו דטהור או החליטו בשער לבן או בפסיון ופרחה בכולו או הסגירו ובסוף שבוע פרחה בכולו דטהור. אינה משמשת הסגר מעתה. דאם כנסה ועמדה על כגריס אין זקוק להסגירו ומיהו לא יתכן כלל לפרש כן משום דקתני אבל עלו לו להטמא בשער לבן ובפסיון הבא אחר הנגע דאם נולדה בהרת כגריס אצל בהרת הישנה ונולד שער לבן בישנה כאילו נולד בחדשה. ומצטרפין להחליטו אי נמי לא נולד בה שער והסגירו משום חדשה ובסוף השבוע פשתה הישנה מחליטו כאילו פשתה החדשה דמצטרפין להחשב כנגע אחד וה"ה דמצטרפים במחיה באה בישנה והא דלא קתני ליה משום דלא פסיקא ליה דאם נתמעט הישנה מכגריס לא היתה מצטרפת למחיה הבאה בתוכה אבל להטמא בשער לבן ופסיון מצטרף דישנה שנתמעטה מכגריס חשיב כחוט היוצא מן הבהרת ואי בפרח בכולו כשחזרה הפריחה ונתגלתה הרי הוא טמא לעולם עד שתתמעט הבהרת מכגריס כדתנן לקמן פ"ח לפיכך צריך לפרש שטהורה מתוך החלט מחיה שרבתה הבהרת על המחיה ונתמעטה מכעדשה ובפסיון לא חשיב כמאן דאמר לקמן פ"ז אין הנגע פושה לתוכה. או טהרה מתוך הסגר כגון שעמדה בעיניו עד סוף שבוע שני ופטרו. אינה משמשת הסגר מעתה. דאין מסגירין בה לעולם. אבל עלו לו להטמא בשער לבן אם חזרו או חזר ופשה וקצת תימה דלא תני נמי להטמא במחיה אם חזרה. הרי זו כמו שהיתה בהא אפילו רבי עקיבא מודה כדפרישית במתני'. ובמתני' תני חדא פלוגתא דלא תני הכא נולד לפסיון מחיה או שער לבן והלכה האום:

6הרי זו להסגיר דאכתי לא אתיליד ביה סימן טומאה:

7הרי זו להסגיר. דאע"פ שקדמה הבהרת לשער האחרון כיון דלא קדמה את הראשון לא מהני דבעינן שתקדם בהרת לשתי השערות כדדרשינן בת"כ והיא הפכה שער לבן שהפכה כולה את כולו ולא שהפכה כולה את מקצתה כיצד בהרת כחצי גריס ובה שערה אחת ונולדה בהרת כחצי גריס ובה שערה אחת הרי זה להסגיר דשער משמע כל השער הגורם לה טומאה ולא מקצת השער ואמרינן בת"כ מיעוט שער שתים:

8הרי זו להסגיר דאע"פ שחצי גריס הראשון קדם לשתי השערות לא מהני עד שיקדים כגריס שלם לשתי השערות כדתניא בת"כ והיא הפכה (ויקרא יג) שהפכתו כולה ולא שהפכתו מקצתה כיצד בהרת כחצי גריס ובה ב' שערות ונולדה בהרת כחצי גריס ובה שערה אחת הרי זו להסגיר ורישא דמתני' דקתני בהרת כחצי גריס ובה שערה אחת הוא הדין דאפילו בשתי שערות הרי זו להסגיר אלא זו אף זו קתני ותרי קראי דת"כ צריכי דאע"ג דגבי מקצתו נקט ונולדה בהרת כחצי גריס ובה שערה לאו מיניה נפקא ומדדרשינן כולו ולא מקצתו הוא דנפקא לן והכא הוה ליה למינקט ונולדה בהרת כחצי גריס ואין בה כלום אלא האמת נקט דאפי' ביש בחצי גריס אחרון שערה אחת הרי זו להסגיר: