ר"ש משאנץ על משנה נגעים ד:ה

1זוקקה לשער לבן ולפסיון. דאי איכא באותו חוט שער לבן מחליטו או אם פשה אצל החוט בסוף שבוע נמי טמא אבל אם אין ברוחב החוט שתי שערות ואית ביה שער לבן לא מטמא דלא חשיב מן הנגע וכן אם פשה אצל החוט שאין ברוחבו ב' שערות כפסיון רחוק חשיב ובעינן כגריס:

2אבל לא למחיה. דאפי' יש ברוחב החוט שתי שערות אין מחיה שבו מטמאה כדפרישית לעיל דבעינן מבוצרת:

3מצרפן . ונדונין כנגע אחד ואם פשתה אחת מהן משהו או נולד שער לבן באחת מהן מחליט על שתיהן ואם לאו אינו מצרפן ונידונין כשני נגעים ואם פשתה האחת והאחרת לא פשתה מחליט בזו ומסגיר בזו כדאמרינן לעיל בפרק שלישי ונפקא מינה דלכי מיטהר בעי אתויי שתי קרבנות:

4תניא בתורת כהנים והנה אין בה ולא בחוט היוצא ממנה יכול אע"פ שיש בו רוחב שתי שערות תלמוד לומר (ויקרא י״ג:כ״ו) והנה אין בבהרת שער לבן. פי' מדכתיב בקרא אחרינא בבהרת ודרשינן עלה בתורת כהנים זהו שאמרנו לרבות את החוט שיש בו רוחב שתי שערות:

5תניא בתוספתא [פ"ב] בהרת וחוט יוצא ממנה שתי בהרו' וחוט יוצא מזו לזו אם יש בו רוחב שתי שערות זוקקן להטמא בשער לבן ובפסיון אבל למחיה אינו מצרפן עד שיהא בו רוחב כגריס רבי אלעזר ברבי שמעון אומר כשם שאין מצרפין לטמא במחיה עד שיהא בו רוחב כגריס כך אין זוקקן לטמא בשער לבן ובפסיון עד שיהיה בו רוחב כגריס. פי' רבי אלעזר ב"ר שמעון אומר בתרוייהו פליגי בין באחת בין בשתים עוד יש לפרש דבשתי בהרות דוקא פליגי משום דלא ידעינן האי חוט אאיזה מינייהו שדינן ליה ותנן לקמן (בפ"ה מ"ד) ב' שבאו אצל כהן בזה בהרת כגריס ובזה כסלע ובסוף שבוע בזה כסלע ובזה כסלע ואין ידוע באיזה מהן פשה בין באיש אחד בין בשני אנשים טהור רבי עקיבא אומר באיש אחד טמא בשני אנשים טהור והשתא בין רבי אלעזר בר רבי שמעון בין תנא קמא כרבנן דר"ע סבירא להו מר מדמי לה לב' בהרת באיש אחד דלא ידיע אי זו פשתה ומר לא מדמי ליה ומיהו לא מסתברא כלל אלא בין בבהרת אחת בין בשתים פליג ר"א בר ר"ש וכי האי גוונא נמי פליג גבי נתקים:

6עוד תניא בתוספתא [פ"ד] נתק וחוט יוצא ממנו שני נתקים וחוט יוצא מזה לזה אם יש בו רוחב שתי שערות זוקקן לטמא בשער צהוב דק והפסיון להציל בצימוק אבל אינו מציל עד שיהא בו רוחב כגריס כך אין זוקקן לטמא בשער צהוב דק ופסיון ולהציל בצמוק עד שיהא בו רוחב כגריס: