ר"ש משאנץ על משנה נגעים ד:ז

1בהרת כגריס. והסגירו ובסוף השבוע מצא בה מחיה ופסיון והחליטו:

2הלכה המחיה שבא עליה נגע:

3טמאה הבהרת. מפני הפסיון:

4הלך הפסיון. כגון שכנסה הבהרת וחזרה לכגריס:

5וכן שער לבן ופסיון. אם הלך האחד טמא מפני השני ודין מחיה ושער לבן תנא לעיל לחודיה משום פלוגתא דרבי שמעון ורבנן:

6הלכה וחזרה בסוף שבוע. הסגירו בבהרת כגריס ובסוף השבוע הלכה לה וחזרה בו ביום או שהלכה באמצע השבוע של ימי הסגירו ובסוף השבוע חזרה:

7הרי היא כמות שהיתה. ומסגירו הסגר שני:

8לאחר הפטור. דראה אותה הכהן בסוף שבוע שהלכה לה ופטרו אם אחרי כן חזרה תראה כתחלה או עמדה בו שני שבועות ופטרו ואחרי כן הלכה ושוב חזרה ופלוגתא היא בתורת כהנים דתניא וטהרו הכהן מספחת היא (ויקרא י״ג:ו׳) ואע"פ שלא נשתנה מראה יכול אע"פ שהלכה לה וחזרה תלמוד לומר היא מה יעשה לה רבי יהודה אומר תראה כתחלה וחכמים מטהרין והאי חזרה היינו במקומה הראשון דאי במקום אחר הרי זו בהרת אחרת:

9היתה עזה כשלג. כשהסגירו ונעשית כהה בסוף שבוע ראשון כגון כסיד או כקרום או היתה כהה כקרום בשעת הסגר ונעשית עזה כשלג בסוף שבוע ראשון הרי [היא] כמו שהיתה וטעונה הסגר שני דהיינו עומד בעיניו:

10ובלבד שלא תתמעט מד' מראות. דאם נשתנה למטה מארבע מראות פוטרו מיד וטהור אבל עמד בארבע מראות אע"פ שתחלתה כשלג וסופה כקרום אין זה כהה ומסגירו הסגר שני ואינו פוטרו בהסגר ראשון ובתורת כהנים יליף לה מדכתיב (שם) והנה הנגע עמד בעיניו שאם העז וכהה או כהה והעז כאילו לא כהה וכי האי גוונא דרש בתורת כהנים בסוף שבוע שני דאם העז וכהה או כהה והעז כעומד בעיניו חשיב ופוטרו וברייתא דתורת כהנים הבאתיה בפ"ק ופירשתיה שם דבין בשבוע ראשון בין בשבוע שני כעומד חשיב הילכך בסוף שבוע ראשון מסגיר ובסוף שבוע שני פוטר:

11כנסה ופשתה. היכא דהסגירו בבהרת כגריס ובסוף השבוע כנסה ואח"כ פשתה את מקום הכנוס ולא יותר או שפשתה בסוף שבוע ואח"כ כנסה מקום הפסיון ולא יותר הרי היא כמו שהיתה ואי קאי בסוף שבוע ראשון מסגיר הסגר שני ואי קאי בסוף שבוע שני פוטרו ובתורת כהנים דריש לה מקראי ובפ"ק הבאתיה ובכה"ג מודו כ"ע כדמוכח בתוספתא דקתני הרי זו כמו שהיתה ולא קתני בה פלוגתא דר"ע ורבנן והא דפליגי לאו בכי האי גוונא פליגי אלא כגון דתחלתו היתה בו כגריס ועוד והסגירו ובסוף השבוע כנסה אותו ועוד ואח"כ פשתה אותו ועוד ר' עקיבא מטמא דהא פשתה וחכמים מטהרין דלא חשבי ליה פסיק מאחר דתחלתה היתה כגריס ועוד וכן נמי וכנסה שפשתה משהו מכגריס ואח"כ כנסה אותו משהו דרבי עקיבא מטמא מאחר דפשתה וחכמים מטהרין כיון דחזרה לכמות שהיתה וכל הנך פלוגתא דרבי עקיבא ורבנן בסוף שבוע שני לאחר הפטור דלאחר שפטרו נמי אם חזר ופשה טמא ומתוקמא דרבי עקיבא בכנסה באמצע שבוע ובסוף שבוע פשתה או פשתה באמצע שבוע ובסוף שבוע כנסה ולפיכך הרי היא כמו שהיתה שחזרה קודם שהיתה לה שעה ראויה להראות לכהן וכי פליגי רבי עקיבא ורבנן בנשתנית בז' עצמו ובו ביום חזרה לכמות שהיתה ובתוספתא תניא בהרת אחר הפטור כנסה ופשתה או פשתה וכנסה נשתנית משלג לסיד ומסיד לשלג הרי זו כמו שהיתה ולא קתני בה פלוגתא דרבי עקיבא ורבנן אע"ג דתני התם פלוגתייהו בשאר מילי והיינו טעמא כיון דפטרו כהן ואין זקוק לו לא מחייב להראותו הואיל וחזרה לכמות שהיתה ואי נמי בעי בפני הכהן עצמו פשתה וכנסה או כנסה ופשתה מודה בה ר"ע מאחר דכבר נסתלק: