ר"ש משאנץ על משנה נגעים ח:ה

1כל הראוי לטמא בנגע הבהרת. כגון עור הבשר:

2מעכב את הפריחה. אינו טהור עד שתפרח עליה:

3וכל שאינו ראוי לטמא בנגע הבהרת. כגון ראש וזקן וכל הני דחשיב בהדייהו אין מעכבין את הפריחה דאע"ג שלא פרח הנגע עליהם (כמו) [כיון] דפרח בשאר הגוף טהור:

4ונעשו צרבת טהורין. אע"ג דעכשיו נקרחו הראש והזקן וראויין להטמא בנגע בהרת:

5וכן שחין ומכוה וקדח המורדין שנעשו צרבת כשאר עור הבשר כיון דבשעת פריחה לא היו ראויין לא מעכבי וטהור:

6אע"פ שנעשה מקום המחיה בהרת טמא. דפריחה קמייתא לאו פריחה היא כיון דאשתייר מעור הבשר חצי עדשה סמוך לראש ופריחה דהשתא שנתכסית המחיה של חצי עדשה נמי לא חשיב כיון דכבר נקרחו ונעשו צרבת דהרי הן כעור הבשר ולא מהני עד דפרח נמי עלייהו:

7תניא בתוספתא [פ"ג] פרחה בכולו אבל לא בכחצי עדשה שהוא סמוך לראש ולזקן השחין והמכוה והקדח והמורדין חזר הראש והזקן ונקרחו השחין והמכוה והקדח ונעשו צרבת וחזר ונתמלא מקומן בבהרת ר' יעקב אומר הואיל ונסמכה טהורה לטהורה טהור וחכמים אומרים תראה כתחלה. פי' הואיל ונסמכה טהורה לטהורה משמע דקסבר רבי יעקב דאי לא פרח בהן טהור ומתני' דלא כרבי יעקב אלא כרבנן אתיא והא דאמרו רבנן תראה כתחלה ומתני' משמע דטהור משום דמקום המחיה הכל נתכסה בבהרת וברייתא שלא פרחה על מקום המחיה ומיהו קשה מאי תראה הא אין מסגירין את המוחלט: