ר"ש משאנץ על משנה אהלות ג:ב

1שנתפזר בתוך הבית. בפ' המפלת (נדה דף כו:) מפרש טעמא דר"ש דאמר דסופו כתחלתו דדבר אחר נעשה לו גנגילון ובברייתא קתני התם פלוגתייהו בנתפזר ובנפל לתוכו עפר כל שהוא ונקט חד משום רבותא דר"ש וחד משום רבותא דרבנן:

2הבית טהור. בנדה פרק האשה (דף סב:) אמרי' ואמרי לה הבית טהור ולא פליגי הא בכלים דמעיקרא הא בכלים דבסוף:

3אם מתכבסת ויוצא ממנה רביעית דם. בתוספתא [פ"ד] מפרש כיצד משערין אותה מביא מים במדה ומכבסה בהן ומביא מים אחרים ונותן לתוכן רביעית דם אם היה מראיהן שוה הרי זו טמאה ואם לאו טהורה ובנדה בפרק האשה (שם) מוקי לה ר"ל בדם תבוסה דרבנן ולכך מתבטל אגב בגד אבל דאוריי' לא כי היכי דקאמר גבי חרסים שבלעו משקין טמאין ונפלו לאויר התנור והוסק התנור טמא לא שנו אלא משקין קלין אבל משקין חמורין טמא אע"פ שלא הוסק ומשמע דלרבי יוחנן דאמר אפי' משקין חמורין הוסק אין לא הוסק לא ומיירי אפי' בדם דאורייתא ותימה דעל כרחין מיבעי ליה לאוקומא בדם תבוסה דרבנן כדדייקינן בגמ' בהגוזל קמא (דף קא.) מההיא סוגיא דבגד שצבעו בקליפי שביעית ידלק אלמא חזותא מילתא והכא צ"ל מטהרינן) . מטמאינן בנבלעת בכסות שאין יכולה לצאת ומשני התם בדם תבוסה. דרבנן יש לומר דההיא סוגיא כריש לקיש אבל רבי יוחנן היה מחלק בין חזותא דניחא ליה לחזותא דלא חייש בה דהיכא דניחא ליה כאילו היא בעין אבל היכא דלא חייש בה לא: