ר"ש משאנץ על משנה אהלות ז:ב

1וכלה עד כאצבע. מלמעלה לצד הגג אע"ג דבמס' שבת פרק תולין (שבת דף קלח:) אמרינן דשיעור אהל טפח גבי כילת חתנים מותר לנטותה ומותר לפרק' בשבת דאמר רב ששת ברי' דרב אידי לא אמרן אלא שאין בגגה טפח אבל יש בגגה טפח אסורה לענין טומאת אהל שאני כדפרישית לעיל פ' ששי מתוך התוספתא דנסר שראשו אחד נתון על האבן וראשו אחד יורד לארץ אם באויר שתחתיו שעשוי בשיפוע יכול אדם לרבע טפח על טפח על רום טפח מציל מפני שנידון כשיפועי אהלים ולרבותא נקט הכא עד כאצבע דלא חיישינן באהל דטומאה אלא שיהא בתוכו אויר כשיעור טפח על טפח על רום טפח מרובע: טומאה באהל. רוחב הגג שאין משופע קרוי אהל: הנוגע בו מתוכו. באהל של פשתן איירי שמטמא טומאת אהלים זה הענין של משנה זו דצד פנימי של אהל וצד חיצון שבו כשני כלים חשיב להו וצד שכלפי טומאה ככלי הנוגע בו במת וצד השני כלים בכלים הילכך טומאה בתוכו הנוגע בו מתוכו טמא טומאת שבעה דהוה ליה כלים ואדם דתנן בריש מכילתין דטמאים טומאת ז' אבל הנוגע מאחוריו טמא טומאת ערב כדתנן (לעיל פ"א מ"ב) כלים בכלים טמאין טומאת ז' השלישי בין אדם בין כלים טמאים טומאת ערב וכשטומאה מאחוריו הוי אפכא דצד חיצון ככלים וצד פנימי ככלים בכלים והיינו טעמא דנחשב לשנים דכשהטומאה בתוכו כיון דמציל מלהיות הטומאה בוקעת ועולה אין לו כח לטמא הנוגע מבחוץ טומאת ז' וכשהטומאה בחוץ כיון דמציל מלהיות הטומאה יורדת אין לו כח לטמא בפנים טומאת ז' ומ"מ האהל עצמו בין בפנים בין בחוץ טמא טומאת שבעה דהוה ליה כלים בכלים ולפי' רבינו תם דמפ' כולה מתני' דשנים טמאין במת שלשה טמאין במת ארבע' טמאין במת בכלי מתכות א"א לישב משנה זו אם לא בעומדין בחיבורין דצד שלגבי הטומאה הוי דיקרב וצד שני דיקרב בדיקרב הילכך הנוגע בצד דכלפי הטומא' הוי דיקרב [בדיקרב] והנוגע בשני דיקרב בדיקרב ודוקא לאחר שיצא המת מן האהל דבעודו באהל אף הנוגע בחוץ טמא טומאת שבעה כדפרישית בריש מכילתין דאהל נחשב כמת עצמו א"כ הנוגע הוה ליה כלים ואדם: כחצי זית מתוכו וכחצי זית מאחוריו. האהל טמא ממה נפשך טומאת שבעה שמצטרף חצי זית שמתוכו עם חצי זית שבאחוריו אבל הנוגע בהן בין מתוכו בין מלאחוריו אין בו אלא טומאת ערב דכיון דליכא כזית במקו' אחד א"א לכל צד להחשב ככלים בכלים הילכך הנוגע טמא טומאת ערב והנכנס לתוכו האהל מציל עליו וטהור ור' נתן פליג בתוספתא וקסבר דאפי' באהל (צ"ל האהל) טהור דאין מצטרפין לטמאות חצי זית מתוכו וחצי זית מאחוריו. דאם מציל ע"י אחרים (מציל) ק"ו ע"י עצמו: מקצתו של אהל מרודד על הארץ. דלאחר שנפרש האהל נשאר ממנו ופירשו אותו על הארץ: בוקעת ועולה בוקעת ויורדת. ונטמא האהל אבל הנכנס לתוכו טהור אם לא נגע בו. מקצתו מרודד. מקצתו של אהל מרודד על ארובה שבין בית לעליה וטומאה בבית. ר' יוסי אומר מציל העליה בנטית אהל שהארובה באויר האהל אז מציל על כל העליה שחוץ לאהל. תניא בתוספתא [פ"ח] אהל שהוא נטוי על גבי ארבעה שפודין של מתכת ר' יעקב אומר אינו מציל מפני שדבר טמא מעמידו ור' יוסי אומר מציל. נטוי על גבי קנים דוקרנים ר' יוסי אומר מציל ור"ש אומר אינו מציל עד שיהיה נטוי כנטיית האהל. סדין שתפרו ונתנו על גבי עריסה אם אין בינו לארץ פותח טפח ה"ז מציל בד"א בזמן שאם תנטל עריסה וסדין עומד אבל אם תינטל עריסה וסדין נופל אע"פ שתפרו ואע"פ שאינו מסולק מן הארץ אלא כל שהוא הרי זה אינו מציל ואם היתה מחצלת של אהל אע"פ שלא תפרה ולא חישב עלי' ואין בינה לארץ פותח טפח הרי זו מצלת. ואם יש בינה לארץ פותח טפח אינה מצלת. פי' על ד' שפודין כגון שנעצם על הארובה ויורד האהל מכל צד על רצפת העליה וטומאה בבית אינו מציל על העליה שדבר טמא מעמידו דשפודים של מתכת מקבלי טומאה ואע"פ שהאהל עצמו מקבל טומאה וחוצץ מ"מ בעונן שלא יעמידוהו דבר המקבל טומאה דלא גרע מנדבך הנשען על כלים טמאים לעיל פ"ו מ"א דאפי' ר"א מודה דלא חייץ ור' יוסי דאמר מציל קסבר כי אהל דאע"פ שהוא טמא מציל: קנים דוקרנים. מחודדים מלשון (ביצה דף ז:) דקר נעוץ. ר' יוסי אומר מציל לא איצטריך דאפילו בשפודין דמקבלי טומאה קאמר דמציל ומשום ר"ש נקט לה. כנטיית האהל שיתקע יתידות בקרקע וינטה האהל ויקשור מיתריו ביתידות. ונתנו ע"ג עריסה והעריסה נתונה ע"פ הארובה שאם תנטל עריסה. כר' יעקב אתיא דאמר שלא יהא דבר חוצץ טמא מעמידה. ועריס' מקבלת טומאה. ואם היתה מחצלת נתונה ע"ג עריסה קאי דלא חייש אדבר טמא מעמידו אלא בסדין ואהל המקבל טומאה אבל מחצלת העשוי' לסיכוך לא מקבלי טומאה. אע"פ שלא חישב עליה סתמא לסיכוך כגון בגדולה כדאמרי' פ"ק דסוכה (דף יט.) ופליג האי תנא אדרבנן ור"א דנדבך דהכא דאפי' דבר טמא מעמידו טהור: