ר"ש משאנץ על משנה פרה יב:ח

1הזוג והעינבל חיבור. דאם הזה על אחד מהן חבירו טהור ובפרק במה אשה (שבת דף נח:) מייתי לה:

2כוש של רובן. פי' בערוך שטווין בו אורבני והוא גמי היוצא מן המים ועושין ממנו מחצלאות:

3לא על הכוש ולא על הפיקה. כלומר לא על זה לבדו ולא על זה לבדו דצריך להזו' על שניהם לפי שאינם חיבור. פיקה פירש בערוך ברטווי"ל בלע"ז שהנשים משימות בכוש ואותו שטוות בו פשתן דרכו להיות מחובר בו כדתנן בפכ"א (מ"ה) דכלים הנוגע בפיקה עד שלא פירעה טמא משפירעה טהור כלומר עד שלא פירעה קודם שיתירנה:

4עור של עריסה. עור שמשימים על עריסה של קטן כדתנן בפכ"ו (מ"ה) דכלים ודרכו להיו' מחובר בטבעו' הקבועין בעריסה העשויין כעין פיקות:

5המלבנות. של כרעי המטה כדאשכחן בפ' המוכר את הבית (בבא בתרא דף סט.) והן של עץ שמניחין תחת כרעי המט' שלא ירקיבו מלחלוחית הקרקע והם חקוקי' והכרע נכנס בהן:

6לא לטומאה. דאם נטמא זה לא נטמא זה:

7ולא לטהרה. דאם הזה על זה לא הזה על זה:

8הקדוחות. מלשון (חולין דף מה.) מקדח כשיד הכלי קטן ורוצין להאריכו נוקבין מקל אחד בראש עביו ומכניס בנקב יד הכלי ומהדקין אותו שלא יפול ובמקומינו יש קדירות של נחשת שיד קטן יוצא ממנו והוא חלול כעין ברזל של חצים ומכניסין באותו חלול חתיכה של עץ ונעשה יד לקדירה למושכה לצד האש ולהרחיקה:

9חרוקות. פירש בערוך כמו (תהילים ל״ה:ט״ז) חרוק עלי שנימו. ויחרקו שן (איכה ב׳:ט״ז) וי"ל שאותו היד של כלים הוא של פרקים ויכפל לאחוריו: תניא בתוספתא [פי"א] כוש הארבלי חיבור לטומאה ולהזייה של פשתן ושל פקיע הרי זה לא יזה ואם הזה מוזה. כל ידות הכלים הבאות מבית האומן כגון יד המגל ויד הפכין חיבור לטומאה ולהזאה כל הכלים הקדוחות חיבור ור"י בן נורי אומר אף הרוק: