ר"ש משאנץ על משנה פרה ז:א

1לקדשן ה' קידושין. כל חבית וחבית בפני עצמה:

2לקדשן קידוש אחד. לערות כל חמשתן לתוך כלי גדול ולקדש הכל בבת אחת:

3אין כשר אלא אחרון. שהוא פוסל על ידי כולן דמה שנתמלא אחריהם נעשה עליהם מלאכה לפסלן אע"פ שאם מחחלה מלאן לקדשן קידוש אחד לא היו פוסלין זה על זה שהממלא וחוזר וממלא אפי' מאה על דעת לקדש הכל כאחד כשר שצריך להזות על כלים הרבה ובענין אחר אי אפשר מ"מ השתא דמלאן תחלה לשם חמשה קידושין פסל האחרון ע"י כולם מטעם מלאכה:

4ונמלך לקדשן חמשה קידושין. שקדש זו לעצמה וזו לעצמה: אין כשר אלא זה שקידש ראשון. לפי שהקידוש ראשון חשוב מלאכה לאחרים שהיו ממולאין ולא ניתן לתוכן אפר ועד שיתן את האפר מלאכה פוסלת במים כדתנן לעיל בסוף פרק ד':

5קדש לך את אלו. אמלאן לקדשן קידוש אחד קאי:

6אין כשר אלא ראשון. דכיון שנתן לו נעשו שלו וכאילו מלאן הוא והקידוש שקידש ראשון תשיב מלאכה לפסול כל האחרים:

7קדש לי את אלו כולן כשרים. כי הממלא לא עשה מלאכה והמקדש אין המים שלו שיפסלו האחרים על ידו: תניא בתוספתא [רפ"ו] יחיד שמילא חמש חביות לקדשן קידוש אחד היה מוציא כל אחת ואחת ושופך אע"פ שהגיף את הדלת כשר מפני שהוא עוסק עם הקידוש ואם משהוציא את האחרונה הגיף את הדלת אחריו פסול מפני שעושה עמו מלאכה ויש אומרים לא פסל אלא מה שבידו בלבד: לקדשן חמשה קידושין היה מוציא לכל אחת ואחת ושופך אם יש שם שומרים זו שהגיף את הדלת עמה כשרה זו שלא הגיף את הדלת עמה פסולה. פי' מפני שהוא עוסק עם הקידוש דכל זמן שלא הוציא כל המים שבדעתו לקדש יחד אין המלאכה פוסלת: שומרי' וכל אחד היה שומר מי המילוי. שלא הגיף את הדלת עמה אלא אתריה פסולה שעשה מלאכה: