ר"ש משאנץ על משנה פאה א:ד

1כלל אמרו בפאה. בפרק כלל גדול (שבת סח.) ובפרק מקום שנהגו (פסחים נו:) ובפרק בא סימן (נדה נ.) מייתי לה. בריש כלל גדול אמרי' אוכל למעוטי ספיחי סטים וקוצה ונשמר למעוטי הפקר וגידולו מן הארץ למעוטי כמהין ופטריות ולקיטתו כאחת למעוטי תאנה ומכניסו לקיום למעוטי ירק והא דנקט למעוטי סטים וקוצה ולא נקט למעוטי כל דבר שאינו אוכל דהני איצטריך ליה משום דחזו קצת לאכילה וקמ"ל דלא חשיבא אכילה דידהו ומהאי טעמא נמי נקט ספיחי ולא נקט סטים וקוצה עצמן דהנהו פשיטא דלא חזו כלל ומיהו בכל דוכתא נמי נקט בלשון ספיחים במס' שביעית (פ"ז מ"א) דקתני ממין הצבעין ספיחי סטים וקוצה ויש מפרשים משום דאין דרך ללקטן בשנה שנזרעים אלא לסוף ארבע וחמש שנים משהשרשים מתפשטין בארץ ומשביחין דשורש שלהן עיקר הוא. סטים וישר"א קוצה וודציצ"ה. כמהין ופטריות אין להן שורש בארץ ויוצאין משמנונית הקרקע ומאוירא קא רבו. למעוטי תאנה לאו דוקא דרוב אילנות אין לקיטתם כאחת דליכא שלקיטתן כאחת אלא הני דחשיב במתני' ומיהו על כרחין לאו כולהו חשיב דהא איכא בנות שוח שלקיטתן כאחת כדמוכח בפ"ק דר"ה (דף טו:) גבי הא דאמר ר' יוחנן נהגו העם בחרובין כר' נחמיה וצריך לומר דהא תנא ושייר: למעוטי ירק רוב ירק קאמר דיש ירק חייב בפאה כגון שומין ובצלים כדתנן לקמן (פ"ו מ"ט) דהנהו מכניסן לקיום ובמכניסו לקיום כגון ע"י דבר אחר פליגי אנשי יריחו וחכמים בפרק מקום שנהגו (פסחים דף נו:) ובתורת כהנים ממעט כל הני מקרא דדריש התם יכול הירק והקישואים והדלועים והאבטיחים והמלפפונות הכל בכלל תלמוד לומר קציר מה קציר מיוחד שהוא אוכל ונשמר דסתם קציר נשמר ועוד שדך כתיב:

2ולקיטתו כאחת. דסתם קציר מתבשל ביחד וסתם קציר מכניסו לקיום יצאו ירקות שאע"פ שלקיטתן כאחת אין מכניסן לקיום יצאו תאנים שאע"פ שמכניסן לקיום אין לקיטתן כאחת:

3והתבואה והקטניות בכלל הזה. בירושלמי (הלכה ד') דרשינן ובקצרכם אין לי אלא תבואה קטניות מנין תלמוד לומר ארצכם אילנות מנין תלמוד לומר שדך ואיכא דיליף מכרם וזית ובפרק הזרוע (חולין דף קלא.) דרשינן בהן שכחה ופאה ומסתברא דדרשה דתורת כהנים אסמכתא בעלמא מדאיצטריך קרא בפרק הזרוע לכרם וזית ומדאורייתא לא מיחייב בפאה אלא דגן תירוש ויצהר דלא שייך קצירה אלא בתבואה ותירוש ויצהר דהוא כרם וזית דריש בפרק הזרוע מדכתיב אחריך וצריך טעם מאי שנא מעשר דתיקון בכל דבר אף בתאנה וירק כדדייקינן בפרק כלל גדול ובפרק בא סימן ממתניתין דמסכת מעשרות דלא תני בכלל דידיה לקיטתו כאחת ומכניסו לקיום ומאי שנא פאה דלא תיקון הא תרווייהו לא נהגו מדאורייתא אלא בדגן תירוש ויצהר ויש ליתן טעם דבדבר שאין לקיטתו כאחת לא תיקון פאה משום בטול עניים כדאמרי' בפרק במה מדליקין (שבת דף כג.) גבי פאה בסוף שדה שלא יהו עניים משמרין והכא נמי כשרואין אותו לוקט כסבורים לוקט את הכל ומשמרין וירק נמי היינו טעמא שריות מועט לעניים כיון דאין מכניסו לקיום ומפסידין במקום אחר ויש מפרשים טעם משום דפאה נוהגת בכל דבר מדאורייתא כדדריש בתורת כהנים ומשום תאנה וירק לחודייהו לא רצו לעשות תקנה אבל מעשר דמדאורייתא דגן תירוש ויצהר דוקא כשהתחילו לתקן תקון בכל דבר ולא יתכן כלל כדפרישית דפאה נמי מדאורייתא דגן תירוש ויצהר דוקא ועוד אטו תאנה לחודה קא ממעט מפאה הא רוב פירות אין לקיטתן כאחת חוץ מהנך שמונה דקא חשיב במתני':