ר"ש משאנץ על משנה טהרות ט:ב

1גמר מלמסוק. מללקט זיתיו לשון מוסק שייך בזיתים כמו אורה בתאנים בוצר בענבים גודר בתמרים קוצר בתבואה:

2אבל עתיד ליקח. לקנות זיתים מן השוק ולהוסיף על אלו:

3טהורים. לפי שלא הוכשרו כרבן גמליאל דאמר משתגמר מלאכתן:

4אין טמא אלא מקום מגען. אין מוכשר אלא מקום נפילת המשקה:

5והמוחל היוצא מהן טהור. הכא איירי במוחל היוצא קודם גמר מלאכתן אבל בסיפא פליגי במוחל היוצא אחר גמר מלאכתן: תניא בתוספתא (פ״י ע״ש) העוטן זיתים בשני בתים כיון שנגמר אחד מהן הוכשרו לקבל טומאה המוסק זיתיו בגליל העליון ועתיד להורידן לגליל התחתון אין מקבלין טומאה עד שיורידן לגליל התחתון אם עד שלא מסקן חישב עליהן טהורין ואם משמסקן חישב עליהן רבי מאיר מטמא ורבן שמעון בן גמליאל מטהר. הגומר את זיתיו ועתיד למוכרן טהורין ליפותם בעלים טמאים. הלוקח מעטן של זיתים מן העובד כוכבים אם יש מסיק על פני האדמה יעשו בטומא' ומשל ישראל נאמן לומר לא גמרתיו היתה לו אום של זיתים ומבקש לעשותן בטהרה אף על פי שהוא עתיד להוסיף עליהן קב אחד או שני קבין הרי אלו טהורים ובלבד שלא יערים ואם הערים הרי אלו טמאין. פי' ועתיד למוכרן טהורין דלא ניחא ליה במשקה היוצא. ליפותן בעלים הניח עליהם עלי זית כדי לנאותן. אם יש מסיק על פני האדמה כלומר אע״פ שיש לעובדי כוכבים מוסקי בזיתים במקום אחר לא אמרינן עתיד להוסיף ולא נגמרה מלאכתן אלא יעשו בטומאה: ומשל ישראל כלומר אם קנה מעם הארץ נאמן לומר לא גמרתיו: אם של זיתים [זיתים] שבקרקע המעטן ונדבקו ונעשו אחת קרי אום. אף על פי שהוא עתיד להוסיף טפי הוה ניחא אי הוה גרסינן אם הוא עתיד להוסיף ויש לפרש דהכי קאמר אף על פי שאינו עתיד להוסיף אלא קב כלא נגמרה מלאכתן חשיב וטהורין והא דנקט או שני קבין היינו לפי רוב זיתים שבמעטן: