רש״ש על משנה בבא מציעא ט:יג

1במשנה ולא יכנס לביתו כו'. נראה דלחצירו או לבית תבנו וכיוצא שרי דלענין מזוזה איצטריך ביומא (יא) בשעריך לרבויינהו וכן לענין מעקה בספרי:

2שם היו לו שני כלים נוטל א' ומניח א'. עפרש"י ולפירושו ומניח (או ומחזיר כפי שהעתיק) דקתני היינו מיד וכדמשמע מהתוי"ט ואילו לא היה החוב אלא נגד א' מהם מה לו ליטול אותו שצריך להחזירו מיד כיון שיש די בא' לגבות כל חובו ואפילו מבניו וכן שביעית לא תהא משמטתו (אך לכאורה י"ל דנ"מ שיוכל אח"כ ליטלו בעצמו בלתי שליח ב"ד וצ"ע בזה) אך קשה מדוע לא תני דין זה באם לא היה לו אלא כלי אחד דנוטלו ומחזירו בעת הצטרכו אליו אם ביום או בלילה לכן נלע"ד דכלפי דקתני בערכין פ"ו מ"ג לענין סידור דנותנין לו שני כלי אומנות מכל מין ומין כו' אשמעינן הכא במשכון דא"צ להשיב לו רק כלי אחד והחילוק מבואר דהתם שמא יתקלקל הא' ויהיה הב' תחתיו אבל הכא אם יתקלקל אז ישיב לו הב':

3שם ומחזיר את הכר בלילה. לקמן ע"ב בסופו משמע דגרסינן במשנה גם כסת ע"ש ברש"י ד"ה בשלמא כר ובתד"ה השתא:

4שם ואם מת אינו מחזיר ליורשיו. עפרש"י וק"ל מגיטין (ע"ד) דס"ל לרשב"ג לי ואפי' ליורשי ואולי משום דהכא מלת לו מיותר דהשבה לחודא משמע ג"כ למקומו הראשון ועי' לעיל (מ' ב') במשנה דהמפקיד חבית ובסוגיא שעלה. ובזה א"ש דגבי השבת אבדה נמי כתיב תשיבנו לו והשבותו לו ופשוט דאפי' ליורשיו דהתם לו אינו מיותר דאשמעינן דישיבנה למקום המשתמר עיין ב"ק (נ"ז) ועי' קדושין (י"ז ב') דדרשינן ג"כ גבי נרצע ועבדו לא את הבן כו':

5[שם בתוי"ט ד"ה לא ימשכננו כו' ונראה לי דבגמ' כו' נ"ב עי' בתומים שם אות ב' שהצדיק את הסמ"ע:

6שם ד"ה ומניח אחד כו' והר"ב העתיק ומחזיר אחד. נ"ב שכח להזכיר את רש"י שהעתיק ג"כ ומחזיר ועי' בשט"מ שהאריך בזה וכ' שבהלכות הרי"ף הגי' ומניח אחד. מהגרמ"ש]:

7שם במשנה אלמנה כו' א"מ אותה. ובגמרא בטעם ר"ש דמשיאה שם רע מוכח דלאו זה אינו אלא באלמנה וק"ל דכמו דדרשינן בבכורות (כ"ה) גבי לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך ליתן את האמור ש"ז בזה וע"ש בפרש"י ובמש"כ בס"ד בשבת (קנ"ה) ה"נ כתיב לא תטה משפט גר יתום ול"ת בגד אלמנה נדרוש נמי דלא תחבול האמור באלמנה שב ג"כ לגר יתום ורש"י בנימוקיו כתב על הא דלא תטה ושנה בעני לעבור עליו בב' לאוין משמע לי משום דמפרש לא תטה קאי ג"כ על אלמנה דבתריה וכההיא דבכורות וכן כתיב קרא אחרינא ארור מטה משפט גר יתום ואלמנה והיכי דכתיבי תלתיהן כל העניים במשמע כבפרשות שאחריו:

8שם שנאמר ל"ת בגד אלמנה. ק"ל מנ"ל לרבויי שא"ד כיון דל"כ אלא בגד. וראיתי להש"ג בשם ריא"ז שכתב באמת דלא אסרה תורה אלא בגד לבישתה ומצעותיה (ואולי מדרבנן מיהא אסור אף בשאר כלים דכ"מ מסתימת לשון המשנה והפוסקים) וקשה לתנא דברי"ש דא"ל דכל בגדים שנאמרו בתורה סתם אינן אלא צי"פ וא"כ ה"נ לענין חבול אלמנה ומדוע לא משני הש"ס בשבת (כ"ז) דאף כל כו' לאתויי הא אתא:

9[שם בתוס' רע"א אות ע"ז ודעת הש"ך שם דדוקא באלמנה כו' נ"ב וכן הסכים התומים מהגרמ"ש]: