רש״ש על משנה חלה א:ט

1בתוי"ט ד"ה חייבין עליה מיתה כו' ואולי משום דאשכחן לרב דפליג בהנשרפים בזר כו'. נ"ב בחגיגה (י"ח ב') פירש"י דקאי אזר. ובב"מ (נ"ב ב') פירש"י זר או כהן טמא. וכן העיר על זה המהרש"א ביבמות. ועי' במעה"ח (ס"ג א') שלא הזכיר את התוי"ט. גם לא פירש"י בחגיגה. ומש"כ שם דרב ששת תלמיד רב לא דק והול"ל דר"ש תלמיד רב הונא תלמיד רב:

2שם בא"ד אין הכרע ממשנתינו אי בטמא כו' לא הו"ל לכ"מ בפ"ו מהל' תרומה להביא ראי' ממנה כו'. נ"ב מרן נמשך בזה אחרי מהר"י קורקוס כדרכו בכמה מקומות. אך בכאן תיקן קצת. כי לפי הנראה שגה הר"י קורקוס לחשוב דהא "דזר שאכל אה"ת במיתה" זהו במשנה ולכן כתב:

3זר שאכל וכו' מתני' פרק הנשרפין וגרסי' בגמרא אמר רב כו' ואין הלכה כרב לגבי מתניתין. ואעפ"י שאמרו שם רב תנא ופליג לא שבקינן מתניתין ונקטינן כוותיה. גם בפ"א ופ"ב דבכורים שנינו וחייבין עליהם מיתה וחומש ובודאי דהכי נקטינן עכ"ל. ומרן תיקן לשונו קצת משום דהך דזר שאכל כו' הוא ברייתא. ולא הזכיר את מהר"י קורקוס כדי שלא לפגוע בכבודו כדרכו הטוב. כמ"ש החיד"א בשם הגדולים. ומש"ש בגליון. ועי' בפ"א מהל' כלאים הלכה ג' שכתב מרן ויש מי שאומר כו' וק"ל דא"כ כו' ע"כ וכיון על הקורקוס. שהביאו שם מקודם בשמו. ואחר כל זה נראה לי שמוהר"י קורקוס ואחריו מרן יש להם על מה שיסמוכו. כי הרמב"ם בעצמו בס' המצות ל"ת קל"ג מביא הא דסנהדרין (פ"ג א') דט' מחויבי מיתה ביד"ש ובכללם זר שאכל תרומה ובפ"ב דביכורים אמר התרומה והביכורים חייבין עליהן מיתה ביד"ש וחומש ואסור לזרים ורב חולק על אלו המשניות כלן ואמר זר שאכל תרומה לוקה וידוע כי רב תנא הוא ופליג כו' עכ"ל. ונראה להדיא שהרמב"ם לא קבל תירוץ הירושלמי דאוקים מתניתין בכהן טמא. וכן בפי' המשנה כאן כ' פירושו בזר האוכל ומש"כ "על אלו המשניות" נראה לכאורה שחשב ג"כ דהך "זר שאכל אה"ת במיתה" הוא במשנה. אבל אפשר לומר שכיון על המשניות דחלה וביכורים:

4שם בד"ה ואסורים לזרים וכו'. ושוב מצאתי כדברי כו' בשם הערוך כו' למאן דאמר מדרבנן ולמאן דאמר מדאו'. נ"ב הא "למ"ד מדרבנן ולמ"ד מדאורייתא" ליתא בערוך והם דברי התוס' שם. להסביר פי' הערוך ולא כתבו בשם הירושלמי. ובתוס' ב"מ (נ"ג רע"א) לא הזכירו כלל את הערוך . רק כתבו כן בשם הירושלמי ואסורים אפילו חצי שיעור והוסיפו ג"כ "או דאורייתא או דרבנן". וראיתי להרדב"ז בס' יקר תפארת על הרמב"ם בפ"ו מהל' תרומות שכ' הלשון. ומתניתין מפרש לה בירושלמי דהא דקתני ואסורים לזרים בפחות מכשיעור כר' יוחנן דאמר ח"ש אסור מן התורה עכ"ל וכ"כ מהר"י קורקוס ודבריהם כדברי הרע"ב. ושלא בדקדוק. ושם הקשה הרדב"ז על רב ממתניתין ותירץ דרב מפרש לה בכהן טמא כו' ולא אמר זה משמיה דהירושלמי. - מהגרמ"ש: