רש״ש על משנה דמאי ד:א
רש״ש על משנה דמאי · Rashash on Mishnah Demai 4:1
Open in the reader →1בתור"ע (אות ל"ה) הקשה עמ"ש הרמב"ם דבה"ש דמו"ש יוכל לאכול ממנו. הא יכול להפריש עתה בבה"ש כדתנן ספ"ב דשבת. ועוד הקשה על מה שפסק בחבורו דאם שאלו ביו"ט ראשון אוכל ע"פ ביו"ט שני והוא מהירושלמי מפני שלא נראה לעשר בינתים. הרי יכול לעשר ביו"ט שני מטעם ס"ס לדעת המחבר ע"ש. ולי קשה אליבא דכ"ע דקיי"ל בעירובין (ל"ט ב') דבשני יו"ט ש"ג מתנה על הכלכלה ביו"ט א' ואוכלה בב' אפי' בטבל גמור. וגם לפי מה שהבין בשעה"מ בפ"ד מהלכות תרומות הי"ו בדעת התוס' יש תקנה אפילו בשבת ליתן עיניו בצד זה ולאכול בצד אחר. וע"כ צ"ל דס"ל להירושלמי דאף דיכול לעשר התירו מפני כבוד שבת ויו"ט. רק אם שאלו בחול לכ"ע אינו יכול לסמוך עליו אפי' בשבת. ומפני שהיה יכול לעשר בעוד שלא היה עליו כבוד שבת. ומה דאיתא בירושלמי וכן ברמב"ם של"נ לעשר בינתיים. הכוונה שלא נתחייב לעשר בינתיים מפני שלא הפסיק יום חול. ומהתימה על הרא"ש שכתב דלמ"ד מפני כבוד שבת אפילו שאלו בחול יאכל בשבת. דהא מסיק בירושלמי דזה לכ"ע לא מהני. ודע דמש"כ הרמב"ם דאפי' ה"ל פירות מאותו המין שרי. מסיים בירושלמי כיצד תאוב. ונ"פ דצ"ל היצר ברי"ש ור"ל שיצרו מתאוה לאכול הרבה ובפרט אם תאסר עליו דמים גנובים ימתקו: