רש״ש על משנה דמאי ד:ד
רש״ש על משנה דמאי · Rashash on Mishnah Demai 4:4
Open in the reader →1ברע"ב ד"ה מי שקרא שם לת"מ של דמאי כו' אבל ת"מ של ודאי אין כו' אלא הוא נותן מעשר ללוי כו'. כ"כ הר"ש וקשה דהא לקמן פ"ה מ"ב סתם לן תנא כאאב"ג שיש לבעה"ב רשות להפריש גם ת"מ כמ"ש הר"ש שם. והנ"ל לומר דאף שיש לו רשות להפרישו ולא הוי כתורם את שאינו שלו מ"מ הטוה"נ לא שייכא ליה. וחייב לתתה אח"כ ללוי והוא יתננה לכל מי שירצה. אבל כיון דיליף לה מדאיתקש לתרומה גדולה משמע דלגמרי אקשינהו. וכ"כ הרמב"ם בפ"ג מה"ת הי"ב ויש לישראל להפריש אותה וליתנה לכהן. ומ"ש בתור"ע דמכאן סתירה לדעת הטור דת"מ של דמאי מוכרה לכהן דא"כ אמאי צריך להודיעם. אין כאן סתירה. חדא די"ל דהטעם כמ"ש הר"ש שמא אינו טהור. שנית די"ל דהטעם משום גניבת דעת דהוא יסבור שהם חולין דדמיו יקרים משל תרומה. ולא גרע מכל הני דאיתא בחולין (צ"ד) דאסור משום גנ"ד. ולכאורה מרישא סתירה דאמאי אסור ליתנה לכהן כיון דאינה מת"כ. אבל גם דא לא תברא דמתנה בעלמא ג"כ אסור בשבת ויו"ט עמ"א סי' ש"ו סקט"ו. אמנם לצורך שבת מותר כמ"ש המ"א שם. והכא משמע דאפילו לצורך אכילה אסור: