רש״ש על משנה עדיות א:ו

1[בהקדמת התוי"ט ד"ה התחיל במ"ר שניה ושלישית נ"ב שם ליתא (המלה ושלישית):

2בא"ד אח"כ הביא ההלכות שדעת שמאי עצמו בהן כדעת חכמים נ"ב נראה שזה היא נוסחא ישנה אשר מעתיק אחד החליפה בלשון שבא אח"ז. מהגרמ"ש ז"ל]:

3בתוי"ט ד"ה למה מזכירין כו' ולמדתי ישוב לזה מדברי הרמב"ם בחבורו כו' שאין ב"ד כו' עד שיהיה גדול וכו' במד"א וכו' אלא בשאר דיני תורה כו'. ק"ל דבדיני תורה כתב שם בראש הפרק (הביאו התוי"ט לעיל בד"ה שאין הא') דלא בעינן שיהא גדול כו' וברמב"ם שלפנינו ד"ב הגי' במד"א בדברים שלא אסרו אותן כדי לעשות סייג לתורה אלא בשאר ד"ת משמע דהחילוק הוא בין שהסייג הוא לחיזוק התורה בכללה לבין שאינו סייג אלא למצוה אחת ממצוות התורה אבל מהכ"מ א"נ כן ועוד הכי י"ח דבר סייגים להתורה בכללה לכן נ"ל דצ"ל אלא כשאר ד"ת בכ"ף וכ"ה במ"ע ור"ל דלא היתה רק תקנה בעלמא לא משום סייג כמו ד"ת שאינם משום סייג על הרוב אבל מ"מ קשה דלשונו ברה"פ גזירות ולשון זה נופל על סייגים כדקרי הש"ס לי"ח דבר גזירות וי"ל דסייג נקרא כמו שניות דגזרי בכדי שלא יקילו בערוה גופה ותתבטל מצות אותה ערוה כולה וגזירה היא כמו סדין בציצית דגזרו אטו כסות לילה דאינה אלא חשש דבזה יעבור על איסור כלאים אבל גוף האיסור לא יתבטל בכללו: