רש״ש על משנה כלים ב:ב

1בתוי"ט ד"ה מסאתים כו' מה שהזכיר חמש ושלש ולא זכרן מסאתים ועד חמש כו'. ולעד"נ דאתי לאשמעינן דאפי' טובא נמי כמו דמשני שמואל בר"פ מפנין על הא דפריך השתא חמש מפנין ד' מיבעי'. ד' וה' כדאמרי אינשי ואי בעי אפי' טובא. והתוס' שם (סב) כתבו דגם ר"ח דמשני שם במפנין בענין אחר מודה דהיכא דהדין דאפי' טובא דרך התנא לנקוט שני מספרים אלא דהתם משמע לי' דלא התירו יותר משום (טורת) [טורח] שבת. והא דנקט כאן בדילוג. אשכחן כה"ג בפ"א דידים מ"א לחמשה ולעשרה ולמאה וע"ש בתוי"ט. וכן בעירובין פ"ב מ"ג אפי' בת חמשת כורין אפי' בת עשרה כורין מותר. ועוד נ"ל דלוג לד' סאין שהוא א' מצ"ו. אינו יוצא עדיין מגבול שיעור הקודמין לכן לא הוה ידעינן מיניה דאפי' טובא נמי. אבל חמש כבר יצא מחוץ לגבול שפיר ידעינן מיניה דאפילו טובא ונכון מאד בס"ד. שוב מצאתי בתוספתא הנדפסה עם זר זהב להדיא חמש ולמעלה כלמטה הימנו ונראה שזאת הגירסא היא ע"פ הגהת הגר"א ז"ל כי בתוספתא שלפנינו ליתא כן. מ"מ יש לי עמוד חזק להשען עליו. וכ"מ בחולין (ר"ד נה) דלא פריך גם מהא דועד חמש מאי לאו חמש כלמטה ע"ש. וכן בברייתא שם לא תני חמש כלמטה. ומהר"ש משמע קצת דדוקא חמש קאמר ולא יותר. מדכ' בדברי ר"ע וסתם חצבים גדולים מה' סאין ולמטה. וכן לקמן כ' חוץ מן האחרון שהוא א' מק"כ. וראיתי בכ"מ בפי"ח מהל' כלים הי"ג שכ' ואפשר דעד ה' סאין דנקט רי"ש ל"ד דה"ה לטפי כו':

2והנה מפי' הרמב"ם משמע שמפרש שיעורן מכדי סיכת קטן ועד לוג ומלוג ועד סאה ברביעית. היינו כלי שהיתה מחזקת מתחלתה מכדי סיכת קטן ועד לוג וכן מלוג ועד סאה. הכל שיעור שבניהן ברביעית. (וזה לפי שיטתו דסיכת קטן היינו אדם קטן ויכול להיות דהוא יותר מרביעית). ובחיבורו מוכח להדיא שמפרש כן ע"ש. ותמוה דהא תניא בתוספתא והובאה בגמרא חולין שם דלוג כלמטה. ולפירושו אין חילוק בין למטה מלוג ללמעלה מלוג עד סאה דהכל ברביעית וצע"ג. אבל לכאורה ראיה לפירושו מפ"ד דמקואות מ"ג לא אמרו רביעית אלא בשברי כ"ח וע"ש בפירושו. עוד ראיה שם בחבורו שכ' עד חביות המכילות סאתים או יתר. והוא תמוה מאד דע"כ לא קאמרינן אלא סאתים כלמטה. אבל יותר מסאתים תנן מסאתים ועד כו' בלוג. וכ"כ בעצמו שם ונ"ל להגיה קרוב ת' יתר כלשונו לעיל בהל' י"ג:

3ומש"כ הכ"מ שם דפוסק כרי"ש דסובר דהוא רביה דר"ע. תמוה מאד דבפ"ב דעדיות מ"ו כ' הרמב"ם דרי"ש תלמיד דר"ע הוה. וכ"כ בהקדמת הי"ד דרי"ש קבל מר"ע. ועי' נו"ב מ"ת חלק א"ע סי' קמ"ח שתמה עליו ג"כ בזה ממקומות אחרים שפסק הרמב"ם כר"ע נגד רי"ש. ולענין פסקו של הרמב"ם נ"פ דסובר כהר"ש דלא פליג ר"ע עליו:

4ברע"ב ד"ה אלא הדקין כו' ומשהגיעו להיות כתבנית קדרות קטנות שיעורן ברביעית. ל"ד במחכ"ת דהא מסקינן בחולין שם דלהחמיר אמרינן עו"ע בכלל. ולשון הר"ש בזה הוא כנכון ע"ש: