רש״ש על משנה כתובות ב:ט

1במשנה וא"נ אדם ע"י עצמו. וכן במשנה הסמוכה בר"ז בן הקצב. ק"ל הא לעיל (כב ב) בשנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת דהבא עליה בא"ת קאי ואפ"ה אם נשאת לא' מעדיה לא תצא לת"ק אלמא מספק לא תצא ממי שאומר ברי לי. ק"ו בשבויה דרבנן ובעלה שנשאה בהיתר א"ד שלא תצא ממנו כשאומר ברי לי. ויש לחלק:

2[שם בתוי"ט ד"ה המעון הזה. רב צמח גאון פירש בעבור שראה החורבן נשבע כו' נ"ב נ"ל שצ"ל ה"היכל" או ה"מקדש" וכוונתו שלשון "זה" הוא כמורה באצבע או "שהכוונה היא שבימיו נחרב הבית והוא ראה את הבית על מכונו" לכן נשבע בו. ואולי שכוונת הרצ"ג הוא להיפך. כי א"א לפרש שנשבע במקדש שזה היה אחר החורבן אלא שנשבע באלקים מלשון מעון אתה וכו' והיוחסין לא הבין כן. לכן הקשה מבבא ב"ב ומר"ג. ונ"ל עוד שזה לא היה בעת חרבן הבית. כ"א במלחמה אחת לפני החרבן והעד עד שיצאו כנ"ל ובזה מיושב גמגום בעל היוחסין:

3שם בתוס' חדשים ד"ה האשה כו' וא"כ הוא נאמן במיגו כדפי' הר"ב כו' נ"ב עי' בש"מ שכ' ושמא י"ל דלא הי' מחבואה בירושלים ולפי' התוס' א"ש דאפי' אם היו מחבואות הושיבו שומרין ואין כאן מגו. קונטריסין . ועוד תרצו בקונ' אחרים שבאו הגוים לירושלים פתאום ולא יכלו להטמן עכ"ל ועי' בק"נ:

4שם בתורע"א אות ל"ב בד"ה לענ"ד יש הפרש בין הרע"ב כו' דהרע"ב דמפרש כן כו' נ"ב הרע"ב לא פירש כלום. מהגרמ"ש]: