רש״ש על משנה כלאים ז:א
רש״ש על משנה כלאים · Rashash on Mishnah Kilayim 7:1
Open in the reader →1ברע"ב ד"ה אפילו הבריכה בדלעת. ומשום זרעים בדלעת לא מיתסר שהדלעת יבשה [כ"ה בר"ש]. וכ"ע התוי"ט והלל"פ כן משום הברכת הגפן עצמו. ול"נ מהא דמתיר באם יש עפר על גבי שלשה טפחים וכן מן הצד ומשמע דאפילו אין ששה טפחים מהיוצא מההברכה למעלה מן הארץ (וזה דלא כנראה מהתוספות בב"ב (י"ט) בד"ה המבריך וכפי מה שביאר מהר"ם שם דבריהם ע"ש) מוכח דלא חשיב השרשתה במקום ההברכה כיון דלא נפסק מעקר הראשון ועקר יניקתה משם עיין בפ"ק דערלה מ"ה. ואין סתירה לזה מסוף משנתינו דהתם דוקא בשאין הראשון נראה כמ"ש הר"ש שם בשם הירושלמי וע"ש בלשון הרע"ב. וכן במשנה דלקמן מיירי שהבריך כל הזמורה ואינה נראית למעלה מהארץ בין עקר האילן למקום ההברכה והכא מיירי שכפיפתה מעקר האילן למקום ההברכה נראית למעלה מהארץ ונראה לכל שהוא אילן אחד ויונקים מעקר האילן. וממש"כ תראה שלשון השו"ע רצ"ו סעיף ס"ד והוא מלשון הרמב"ם אינו מכוון לדעתי:
2שם ברע"ב ד"ה בסלון כו' ובסלון של חרס כו' [והוא מהירושלמי]. מזה ראיה לשטת רש"י בגיטין (ז' ב') ודלא כר"ת בתוס' שם. אבל סיום הירושלמי אבל בשל אבר א"צ. ק"ק דמאי אירי' אבר אפילו של עץ לישריי' וכ"מ נמי מדלא אסרי' אלא גפן ובאילן אחר מותר ש"מ דאין השרשים בוקעים בשל עץ. והש"ך בסי' רצ"ה ס"ק ד' הביא בשם הטור דגורס עץ תחת חרס. אבל בבד"ה שם משמע דהי' הגי' לפניו בטור ג"כ חרס. וכ"נ ממה שהביא הטור הא דבשאר אילנות מותר וכנ"ל. ואין סברא לחלק בין תלוש למחובר: