רש״ש על משנה קינים ב:א

1בהר"ב ד"ה לבין הקריבות וכו'. לפי שהוא סתם ול"נ כו' לפיכך אינו פוסל אלא א' כנגדו. דבריו שלא בדיוק דמשמע דמפרש פסול היינו גוזל הנשאר (והוא נגד מה שאמר ברישא יקח זוג לשני) ופוסל אחד כנגדו היינו במקום שפרח. וסותר א"ע למה שפי' במשנה דלקמן. וכך הל"ל לפיכך אינו פסול אלא הוא או אחר במקום שנתערב וכמש"כ התוס' הביאם התוי"ט בדבור הא':

2[שם בתוי"ט ד"ה קן סתומה כו' אבל פרידה כו' אינו יכול להקריב אלא כו' ופירש"י ואלו קן כו'. כצ"ל מהגרמ"ש ז"ל]:

3שם ד"ה או. והנך חטאות דידי' כו'. תימה דאף דלאו דידיה יוכל להקריב לשם מי שהוא וכמש"כ התוי"ט בפרק דלעיל מ"ג בד"ה מחצה. ואפי' אם כולם של אדם אחד צריך להקריב כ"א לשם אותו דבר שהופרש עליו. ועי' בכריתות פ"ו מ"ז ובגמרא שם. ונ"ל דה"ה במחוסרי כפרה דאם הפרישה קן על זיבה לא תוכל להביאו על לידה. ונ"ל ראיה מהא דאיתא שם (ח') דעל ב' לידות או ב' זיבות מביאה קרבן א' ואוכלת בקדשים (שכן אם הפריש על חלב שאכל אמש יוכל מדאורייתא להביאה על חלב שאכל היום כמש"כ התוי"ט שם פ"ו מ"ז לדעת הרמב"ם). משא"כ על לידה ועל זיבה (שכן אם הפריש על חלב והביא על הדם לא כפר) וכ"מ לי מתוס' נזיר שם בד"ה ואלו. אלא דמשמע מדבריהם שם דאפי' מזיבה על זיבה לא כפר וזה שלא כדברי הרמב"ם הנ"ל. אבל אין דבריהם מוכרחים שם דיל"פ דלראובן שאר קינים מיתקן להביא אפי' על כפרה אחרת. ובלא"ה אנכי תמה דטפי ה"ל לפרש כיון דמקריב גוזל הנשאר א"כ הוקבע אותו שפרח אם לחטאת אם לעולה ולא יוכל לעשות מהקינין דעלמא רק כעין אותו שפרח: