רש״ש על משנה נזיר א:ב

1בתוי"ט ד"ה הר"ז נזיר שמשון כו' גבי נזיר נמי הכתיב לה'. נ"פ דקושית הגמ' איננה רק לר"ש מאחר דמוקי דרי"ע ור' יוסי תרוייהו ס"ל דבעינן דבר הנדור ואפ"ה מרבינן מן לה' דבר שאינו נדור לגמרי. גבי נזיר נמי ה"ל לרבויי מן לה' נזירות שמשון. אבל לרי"ע ור' יוסי גופייהו ליכא למיפרך מידי דדלמא באמת ס"ל כן וכרי"ה וסתמא דמתניתין. ומיושב פסק הרמב"ם והוא ע"ד תירוץ מהריב"ל. והתו"ח ל"ד במה שהקשה עליו הא רי"ע ור' יוסי ס"ל כשמעון הצדיק. וגם מהריב"ל גופיה (כפי מה שהביא הכ"מ בשמו) ל"ד במש"כ דהאי שנויא היינו לר' יוסי וא"נ כו' ולרי"ע ע"ש. גם מש"כ התו"ח ולמה נפסוק כיחידאי נגד המרובים אינו כלום דכיון דסתם מתניתין כהיחיד יש לפסוק כן וכמש"כ מהריב"ל בעצמו. ועי' רשב"ם בב"ב (דף עט). ומש"כ עוד דבנדרים מוקמינן מתניתין דשם כר"י ולא כר"ש דס"ל כשה"צ. ע"ש בגמרא דלאוקימתא קמייתא מוקי לה דוקא כשה"צ:

2שם בא"ד כלומר כי היכי כו' דכתיב גבי בכור תקדיש לה'. המפרש ותוס' ומהריב"ל שהביא הכ"מ בפ"ג מהל' נזירות הי"ג כולם פי' בגמ' דהכוונה על לה' דכתיב גבי נדר בר"פ מטות כי ידור נדר לה' ול"י מה ה"ל להתוי"ט שפי' הכוונה על לה' דכתיב גבי בכור תקדיש לה'. ולשון דכתיב ביה אולי אטעיתיה אבל אין זה הכרע. וגם מהמפרש משמע דל"ג מלת בי'. ובתוס' משמע דגרסי ושאני הכא דכתיב לה'. ואולי משום קושיית הברכת ראש דהאי לה' דבפ' מטות מבע"ל להא דנדרים חלים ע"ד מצוה (נדרים טז ב) או משום דק"ל הא מקשינן נזירות לנדרים (שם ג) אבל זה ל"ק משום דגבי נדרים נמי לא מרבינן אלא בכור דהוי נדור קצת כדמסיק. וק"ק לפ"ז למה ל"ל משום דכתיב ביה לה' לימא שאני בכור דמצוה להקדישו. וי"ל. אמנם לפי' התוי"ט קשה דמאי יענה לר' יוסי דדריש ליה לחטאת ואשם. ואולי יאמר משום דכתיב לה' לחטאת ויקרא (ד ג) לחטאת לה' (במדבר כח טו) וגבי אשם נמי כתיב אשמו לה' (ויקרא ה טו) ושם (יט כא) ודוחק. ופי' הב"ר דהכוונה על לה' דכתיב גבי כי תדור נדר בפ' תצא לא מחוור דפשטיה מיירי בנדרי קרבן דלא שייך בהו התפסה בבכור. ולעד"נ דר"ל לה' דכתיב בפ' נזיר לנדור נדר נזיר להזיר לה'. דלה' שב נמי על לנדור נדר וכמו דפריך בנדרים (טז ב) שבועה נמי הא כתיב או השבע שבועה לה' ע"ש: