רש״ש על משנה נדה ה:ה
רש״ש על משנה נדה · Rashash on Mishnah Niddah 5:5
Open in the reader →1במשנה ונסקלת ע"י. בא"ר כתב לחלק לרבא בין קטן לקטנה משום דפיתוי קטנה אונס הוא אבל קטן לאו אנוס הוא דאין קישוי אלא לדעת. בעניותי לא הבנתי דכמו דקטנה אפי' מזידה נקרא אונס משום דדעת שלה אינה שלמה. כן קטן נמי מאי הוה דאין קישוי אלא לדעת כיון דדעתו אינה שלמה. ועי' מש"כ בחדושי על הרמב"ם בפ"ב מהל' סוטה ה"ד בס"ד:
2בתוי"ט ד"ה קנאה. וכ"ד תמוהין. א) דמאי ס"ד לחלק בין לזכות בנכסי אחיו לבין ליורשה הלא תרווייהון דבר שבממון הם. ב) דכיון שכן. מטמא לה נמי מטעם המבואר ביבמות (סוף דף פט) ע"ש. ג) למאי דפסיקא ליה לדעת הה"מ דמדאורייתא קני לה (אף דמדרבנן לא עשאוה אלא כמאמר בגדול) דיורשה ומטמא לה. א"כ הלא דעת רש"י בקדושין (יט) ג"כ דמדאורייתא סגי לה וכ"פ שם להדיא דהא דתנן קנאה היינו ליורשה. והתוס' שם העתיקו משמו ג"כ וליטמא לה. דבאמת טומאתו תלויה בירושתו כמו שהוא ביבמות שם. וזה נראה כעין דאישתמיטתיה במחכ"ת. ד) כיון שרש"י פי' בסמוך דוא"מ בתרומה קאי איבם ב"ט. א"כ נראה לכאורה דאינו (מטמה) [מטמא] לה ג"כ ועי' ביבמות שם. ועי' בב"ש סי' ק"ע סקי"ב: