רש״ש על משנה אהלות טו:ח

1עשה ראשה כו'. עי' במפרשים שנדחקו. ולעד"נ דהתנא בא לאשמעינן כמות התפשטות טומאת הגולל בקורה במשכה ובגבהה. ואמר דבמשכה בין עומדת בין מוטה אינה מתפשטת אלא כנגד הפתח. ובגבהה. יש חילוק דאם ראשה הוא הגולל דהיינו עומדת אינה מתפשטת אלא עד ד"ט. וממילא מישתמע דבשוכבת מתפשטת בכל גובה עביה כמה שהוא. והטעם נראה דהאורך דרך לקוץ מה שלמעלה מד"ט. אבל מהעובי אין דרך לקוץ:

2תוי"ט ד"ה חצר. ובספ"ו דב"ב מפורש כו'. שם לא נראה שום משמעות רק בסוטה (מד) משמע כן בסוגיא ובפירש"י ע"ש:

3ד"ה טהור בסופו. ודוחק לומר דהר"ב על דב"ש מהדר כו' דקשיין תרתי כו'. ואני אוסיף עוד דא"כ עשה דב"ש ודב"ה אחד. אבל ל"נ דהרע"ב מפרש כל שהוא דתוספתא כמשמעו (דלא כהתוי"ט דהיינו ד"ט שנמשך אחר הר"ש שהשיאה לכוונת הגמ' דסוטה במסקנא) ור"ל דע"כ לא בעינן שיעורא בחצר לב"ש ד"א ולב"ה ד"ט אלא כשאינה פתוחה לאויר דהיינו שהמערות מקיפות אותה מכל צד דאז אם אין בה כשיעור בטלה לגבי מערות דסביבותיה כדפירש"י בסוטה טעם השיעור אבל כשפתוחה לאויר לא בטלה לגביהן אפי' בפחות מד"ט לכ"ע. ועי' בז"ז דנראה שכוון למש"כ. ואין זה ענין להגמ' דסוטה דלא כהר"ש: