רש״ש על משנה אהלות יח:א

1בהרע"ב או בוצר בצור. דלאו כלי הוא. ל"ד דאפי' הוי כלי. הא כלי אבנים לא מקבלי טומאה. ועי' גיטין (סב):

2ד"ה במד"א. ואילנות כו'. ל"ד לפרש לה ואיכא למימר כו' שכתב לקמן במשנה הסמוכה. וגם בשאר אילנות דאינן מוכשרין בבצירתן לא שייך כלל דברי ר' יוסי לפמש"כ התוי"ט ד"ה ימכר לשוק. אבל נראה דכוונת הרע"ב (וכן הר"ש) דמשום קנסא אסרו עליו לאכלם הוא בעצמו. ולאו משום הכשר כפי' הרמב"ם וכ"מ מל' הר"ש. ואפי' אם יבצרם לאכילה. ודלא כהתוי"ט אשר השיאם לפי' הרמב"ם:

3תוי"ט ד"ה ואם נגעו. ומה שהקשה דמלתא דפשיטא הוא ל"ק דטובא כו'. אבל פשוט דכוונת הר"ש כיון דכבר תני דמיד חוץ לבה"פ אחרים מקבלין מהן אבל הן בעצמן לא. ממילא ש"מ ג"כ דלא יגעו בהם: