רש״ש על משנה אהלות ג:א

1במשנה אר"מ אף בזה כו' וחכמים מטמאין. לולי פי' הראשונים נ"ע. הייתי אומר דל"פ ר"מ אלא על סיומא דת"ק דהוא מאהיל על כח"ז וד"א מאהיל עליו ועל כח"ז דס"ל דמאהיל עה"ט (לאביי כדא"ל דהיינו בפחות מטפח ולרבא כדא"ל אף בלמעלה מטפח) הוא ממוצע בין נגיעה לאהל ומצטרף עם שניהם. אבל מגע ממש עם אהל ממש לכ"ע לא מצטרפי. ומדוייק שפיר מלת בזה ול"א באלו. והא דלא תני נמי חוץ מן המגע עם האהל. אשר ע"כ פי' הרא"ש דאתיא לר"מ לשיטתו דפליג אף על מגע ואהל. (ומש"כ בספרים שלפנינו בפירושו וזה הכלל סיומא דר"מ היא נ"ל טעות וצ"ל הכל טמא חוץ כו' סיומא דר"מ היא וכ"כ הא"ר). יש לי לומר דתיבת המגע מושך עצמו ואחר עמו וקאי נמי אסוף דבריו וכאילו יאמר חוץ מן המגע עם המשא והמגע והמשא עם האהל (וכעין זה ע"כ צריך לפרש ברישא דמתני' ובמת הנוגע כו' דע"כ מאי דחשיב בנבלה שייך ג"כ במת) ואולי דלפי' זה כוון המהר"ם שבתוי"ט אשר בלעדי זה דבריו תמוהין [ואולי מש"כ המהר"ם דרבנן. ר"ל רבנן דר"ד] אליבא דר"מ ולא רבנן דר"מ. ועי' מש"כ בחולין (קכה ב') ראיה ברורה לפירושי בדברי ר"מ:

2שם ברע"ב ד"ה הנוגע בחצי זית כו' ובגמ' כו' מוקי להנך מאהיל דרישא כו'. נ"ל דה"ה מאהיל דקתני בסיפא אבל כו' או מאהיל על כח"ז. ולא בא רק לשלול דב"א מאהיל עליו ועל כח"ז דסיפא (דכה"ג לא נקיט ברישא. אבל מאהיל על כח"ז נקיט נמי ברישא). וכוונתו לאוקימתא דאביי בחולין (קכה ב). ור"ל דמאהיל על כח"ז או כח"ז מאהיל עליו דקתני בכולי מתני' מיירי בטומאה רצוצה שאין בינו להטומאה פותח טפח ולכן מיקרי נגיעה. ודבר אחד מאהיל עליו ועל כח"ז ע"כ מיירי דיש פ"ט דאל"ה לא היה מביא טומאה. וה"ה במאהיל על כח"ז או איפכא ביש ביניהם טפח ג"כ אינו מצטרף עם המגע. אלא דמלתא פסיקתא נקט דבד"א מאהיל לא משכחת לה טומאה אלא בפותח טפח. וכלל דברי הוא נכלל בדברי מהר"ם שהביא התוי"ט והתוי"ט ל"ד במחכ"ת בכאן. גם בפי' טומאה רצוצה בין ב' מגדלים דבחולין שם אשר לפרש"י הוא דהמגדלים עומדים זה אצל זה וביניהם פחות מטפח והאדם האהיל מלמעלה על הטומאה וכ"נ דפי' התוס' שם. השיאם התוי"ט לפי' הרמב"ם. אשר הוא מפרש דהמגדלים עומדים זה ע"ג זה. וגם הרמב"ם איירי בטומאת המגדל. והתוי"ט כ' לטומאת האדם. ס"ד הרכיב יחד פירושים שונים מפורדים למיניהן. רק דק"ל על הרע"ב מדוע שביק אוקימתא דרבא שם דאפי' למעלה מטפח היכא שהוא מאהיל עה"ט או הטומאה מאהלת עליו מיקרי נגיעה. ואהל אינו אלא בהמשכה. ולקח אוקימתא דאביי. ועי' בפי' הרא"ש וא"ר:

3תוי"ט ד"ה זה הכלל. לסימנא בעלמא כו' ולי י"ל דמרבה אהל ואהל. ועי' בא"ר. אך הא דמשמע ממש"כ וד"א מאהיל עליו ועל כשני ח"ז דלא קתני ליה בסיפא קאמר ר"מ כו'. דלת"ק גם זה לכ"ע טהור. תמוה דהא ברישא דמתני' תני כל המטמאין באהל שנחלקו והכניסן לתוך הבית כו' וחכמים מטמאין. וכן בריש מ"ב מלא תרווד רקב שנתפזר בתוך הבית טמא וע"ש בתוי"ט מגמ' דנדה. וכן במ"ד שני עצמות כו'. ואפי' בשני אהלים נפרדים כגון שאהל אחד מאהיל על מקצת גופו ועל כח"ז ואהל אחר מאהיל על מקצת גופו ועל כח"ז נראה ג"כ דאף לת"ק חכמים מטמאין מדלא תני ליה בסיפא באבל כו'. ואמר אבל הנוגע כו' וד"א מאהיל כו' משמע דוקא כזה שהם ב' שמות אבל אהל ואהל דשם אחד הם מצטרפים. ונ"ל דטעה המעתיק בדבריו ובבא זו צ"ל קודם דלא תני להו ברישא: