רש״ש על משנה אהלות ח:ה

1והדולג והקופץ. עי' פי' הרע"ב וקשה לי דלעיל מ"א פי' ועדר בהמות כשהן עומדות ולא מהלכות. א"כ מאי איריא דתני דולג וקופץ אפי' מהלך כדרכו נמי לא. ואין לומר דמהלך מביא וא"ח דא"כ ה"ל למיתניה במ"ג עתוי"ט ד"ה והעוף. וי"ל דהתם דבעינן דוקא עומדות היינו בהרבה בהמות יחד לענין לצרפינהו לאהל אחד כדמשמע מלישנא דעדר. והכא באחת בלבד מיחשבא שפיר אהל אפי' כשהיא מהלכת. אבל מ"מ קשה דמשמע בתוספתא דעדר המהלך מביא טומאה מדרבנן דתני אין הנזיר מגלח וא"ח עליהן על ביאת המקדש. מוכח דאבל טמויי מטמא. וא"כ ה"ל למחשביה במ"ג. וע"כ צ"ל אחת משתי אלה או דתני ושייר. או דלא חשיב מה דמביאין מדרבנן. א"כ לא נצרך תו לחלק בין עדר ליחיד. ויתורץ ג"כ מה שהקשיתי מ"ב. ויפלו דברי התוי"ט ג"כ. ודע דק"ל דאם דולג וקופץ הוא באדם תיפוק ליה דא"ח מטעם דאדם אין נעשה אהל לטהר (לעיל רפ"ו) וי"ל דמיירי בעובד כוכבים עי' ב"ב (כ) ועובד כוכבים שישב בחלון. אבל מדנקט ברפ"ו אדם סתם משמע דאפי' עובד כוכבים בכלל. (דזה דוחק לומר דסמיך התנא על דרשה דאדם אתם כו' עי' תוי"ט פ"ב דבכורים מ"ז ובהמגיה שם) ודומיא דכלים דאפי' כלי גללים כו' דלא מקבלי טומאה. וההיא דב"ב לא תברא לפי מש"כ לעיל פ"ו מ"ב בס"ד ועתוי"ט:

2שם רי"א הבית שבספינה א"מ אה"ט. עי' ברע"ב ותוי"ט. ולע"ד יל"פ דבספינה שטה מיירי:

3תוי"ט ד"ה והעוף. אפי' כשאינה מנפנפת כו' מדקתני סיפא קשר כו' כבש כו'. לכאורה י"ל דבכבש אפי' כשהיא מנפנפת בשארי קצוותיה כיון שהרוח אינו יכול להוליכה למקום אחר מביאה אה"ט. וכן תפרש בקשר אה"ס אפי' כשהיא מהלכת ובאה מביאה אה"ט: