רש״ש על משנה פרה יא:ג

1והאוכלה חייב מיתה. עי' במפרשים. ולכאורה כיון דהטהור לחטאת אין מ"ח מטמאין אותו כלל אף אם נגע שלא לצורך כדפי' הרע"ב בסוף המשנה וכמש"כ בפ' דלעיל מ"ו (ודלא כמש"כ כאן התוי"ט בשם הכ"מ בשם הרי"ק). לא שייך כלל חיוב מיתה. דמש"ש הא"ר דכיון דנטמא האדם מהדבילה של תרומה כו' ז"א אלא מעלה בעלמא. ואולי זהו כוונתו במש"כ במיתה לאו דוקא דהא תרומה כו' ע"ש. ולפמש"כ לעיל על הרמב"ם פי"ד מה"פ ה"י י"ל דהכא מיירי באשה טומטום ואנדרוגינוס:

2שם הטהור לחטאת שהכניס כו' נטמא. נ"פ דגם המים חזרו ונטמאו ממנו דכיון שהוא נטמא אפי' לתרומה כ"ש למ"ח ועי' ברא"ש:

3תוי"ט ד"ה והאוכלה הב'. הוא דוחק גדול דא"ה היכי שתיק כו' מלמרמי ממתני' כו'. הן לתירוץ הב' דשם דבעלמא סבר שמואל אין אחע"א. וכן לתירוצא הא דידיה כו' ליכא למירמא דטובא אשכחן סתמי דמתני' בכריתות ויבמות דאחע"א בכולל ופלוגתא דתנאי היא בכ"מ ודבריו אין להם מקום אלא לתירוצא קמא דשם דש"ה דמיעט רחמנא ומתו בו. ומש"כ ואין דרך הרב שיאמר דבר בשם התלמיד. הן שם בגמ' קרי ליה בפירוש רבי ועי' בפירש"י שנראה להדיא דהגי' הוא ר' אליעזר ביו"ד וא"כ אין מקום לטעות שהוא ר"א תלמידיה דשמואל. והנה מכותלי כתבו ניכר שנעלם ממנו אגב שיטפיה דבר זה ופירש"י דשם. ובמש"כ בשם הכ"מ בשם הרי"ק אנכי תמה מאד דמ"מ הדבלה נטמאה מן המ"ח שהם אה"ט לטמא אף אדם וכלים כדאיתא בריש כלים וכש"כ אוכלין ומשקין. ועי' לעיל פ"ט מ"ה ובחדושי הרמב"ם הארכתי בזה ע"ש: