רש״ש על משנה פרה ב:א

1ברע"ב ד"ה וחכמים מכשירין. מפני שהבהמה נעשית עקרה כו'. בפרה לא נצרך לטעם זה. אלא משום דדמיה יקרים וחייש להפסד מרובה כשיפסילנה כדאיתא בע"ז (כ"ג רע"ב). ונ"מ לדינא דלכאורה הלכה כריו"ח שם (כ"ד ב'). דאמר גבול יש לה כו' וא"כ מבת ג' ולמעלה דאינה נעקרת היה אסור לקנות מהם לטעם הרע"ב. ולטעם דדמיה יקרים מותר. ואולי דאנן לא ס"ל כריו"ח בזה דאיהו ע"כ לשיטתיה דעובר לאו ירך אמו הוא כמש"כ התוס' שם. ורבא אמר שם לעיל ולד הנרבעת אסורה ועי' ב"ק (מ"ז) תד"ה מ"ט. וע"כ ס"ל דאפי' מבת ג"ש ולמעלה מיעקרא או דמיכחשא בבישרא:

2תוי"ט ד"ה ר"א. דכתיב כי משחתם בהם כו'. במחכ"ת ל"ד דתיפוק ליה דחטאת קרייה רחמנא ואפי' ר"א ל"פ לקמן אלא באתנן ומחיר משום דרשה דבית ד'. והגמ' ל"ג לדרשת כי משחתם אלא לר"ש דמכשיר אף ביוצא דופן:

3בא"ר ד"ה וחכמים מכשירין. והא דלא חשו חכמים לעיל משום דסימן היה להם כו'. לכאורה ל"צ לזה. אלא מטעם דאמרי' בע"ז (כ"ג) דמשום ניחא פורתא לא מפסיד טובא. וטעם זה מהני גם לחששא דשא"ד משא"כ לטעם הא"ר: